בנתיים ביחד

18 שנות נישואים.
כמעט 20 שנים יחד.
ובנתיים אנחנו יחד.



כל בוקר מחדש אנחנו בוחרים זו בזה.
בנתיים אנחנו יחד.
או אולי עדיין יחד.
"אנחנו,
זה מה שיש לנו יחד."

אנחנו יחד.
נגד החיים.
בתוך רכבת ההרים שהיא החיים שלנו.
"הלוואי והעולם היה אחר הלוואי וזה היה פשוט"
אבל למרות הכל בתוך כל הטירוף והקשיים והתהומות והשדים אנחנו נשארים יחד.

"כשאני איתך ואתה איתי
אז אני מנצחת את כל המילים
כשאני שלך ואתה שלי
אז אנחנו ביחד מול כל הפחדים והשנים"

אתה היחיד שאני יודעת שתמיד יקשיב לי אם אבקש.
מקווה שאתה יודע שגם אני אקשיב לך תמיד.
אתה היחיד שיודע תמיד איך להצחיק אותי בכל מצב.
איתך אני תמיד מרגישה בטוחה.
"מותר לך לומר שאת פוחדת
לבכות אפילו שאינך ילדה
אני רואה שאת רועדת
ובמחול של שדים את לכודה"

איתך אני יכולה להיות הכי אני.
ומקווה שאתה הכי אתה איתי.
"אולי יגידו לך שזה טירוף.
עצמי עיניים כך בשקט
כל אחד זקוק לליטוף."

ואני מאחלת לנו שנבחר להישאר יחד כל בוקר מחדש.
כל שנה מחדש.
שנמשיך לגלות דברים חדשים אחת על השני.
שנמשיך לחזק ולהחזיק אחד את השניה.

"שימות הפחד, אנחנו יחד וזה כבר לא מעט
נצמדים חזק עד שהאבק הזה יתפזר לאט"

שנמשיך לאהוב.

"הרי ידענו גם ימים רבים של קושי
ומכל מכשול הפציע איזה יופי,
איזה קסם להקיץ כל בוקר לצידך
כשבחוץ כל הטירוף, אני רוצה להיות איתך."

מאחלת לנו שנזכור למצוא זמן לעצמנו.
מאחלת שתהיה לנו שנה פשוטה ומשעממת יותר.
מקווה שאתה יודע כמה אני אוהבת אותך.

יומולדת

גדלת בשנה.
אולי גם התבגרת בשנה.

אני מאחלת לך כל מה שאיחלתי כבר:
שתצליח לראות את עצמך.
להשאיר מקום לעצמך.
לתת לעצמך.
אני מאחלת שבשנה הקרובה תצליח להנות המון.
שתעשה המון דברים שכיף וטוב לך לעשות ולא כי צריך.
עם עצמך.
עם הילדים.
עם שאר המשפחה.
שהשנה הבאה תהיה מלאה בשגרה.
שגרה משעממת, פשוטה בלי שום הפתעות.
שתצליח להנות מההורות והאבהות ולא רק לעבוד בזה…
שנמשיך להילחם על הביחד שלנו ולהצליח!
מאחלת שתמיד תרגיש ותאמין כמה אתה אהוב.
שתישן יותר ותעבוד פחות…
שתמשיך לא לוותר על עצמך בתוך ההוריקן שעובר עלינו – שתמשיך לרוץ בשביל הכושר ובשביל הנשימה ומתוך בחירה ופחות במרתון החיים…..
שתזכור את עצמך בתוך המרתון היומיומי של חיינו ותמשיך לקחת מדי פעם הפסקות נשימה…

אוהבת המון
אני

התמונה מהאתר:
https://keepcalms.com/p/you-don-t-get-older-you-level-up-2/

יומולדת 12 בהסגר

איימי שלנו חגגה 12.

כל התוכניות ליום ההולדת נדחו או נגנזו והיינו צריכים למצוא איך לחגוג בהגבלות הנוכחיות ועדיין להפוך את  יום ההולדת למיוחד וחגיגי.
אז מה כן עשינו?
איימי התעוררה לבית מקושט במיוחד בשבילה.
מזל שחלק מהדברים הספקנו לקנות ולהכין מראש.

אחרי ארוחת בוקר יומולדת מסורתית איימי לבשה חולצת יומולדת שהייתה בין הדברים שהספקנו להכין מראש והופתעה בשיחת יומולדת זום עם כל המשפחה המורחבת.

הכנו משחק חפש את המטמון בבית.
שבסופו, אחרי שאיימי בעזרת אחיה ואחותה פתרו ומצאו את כל הכרטיסים, הכרטיס האחרון הוביל אותה למרפסת שם חיכה קרטון גדול ובו 12 חורים ובכל אחד כרטיס ומתנות קטנות יותר ופחות עם משמעות סמלית לכל אחת.

אחרי ארוחת צהריים יומולדת [פסטה ברוטב רוזה – המנה האהובה על איימי] הפתענו אותה שוב במסיבת הפתעה בזום עם ילדי השכבה הנוכחית שלה וילדים מהכתה הקודמת.
אני שלחתי הודעות מראש לאחת האימהות בכתה הקודמת וביקשתי שתזמין את הילדים והילדות.
וביקשתי מהמחנכת הנוכחית שתבקש ממחנכות [ומחנך] שאר הכיתות לשלוח לילדי השכבה הזמנה.
המון המון ילדים הגיעו למסיבת ההפתעה הוירטואלית ושימחו ממש את איימי.
אני התרגשתי ממש לראות אותם ולשמוע אותם.
ואיימי הייתה בעננים.

כיאה למסיבה דאגנו להוציא את עוגת היומולדת המהממת שאורי הכינה לה.

ופרסנו שיראו איך העוגה נראית גם מבפנים למרות שלא יכלו לטעום.

שני זוגות הסבים והסבתות קנו מתנה מכשיר שנוכל להכין לאיימי ופל בלגי [הקינוח המתוק האהוב עליה] כי לא יכולנו לקחת אותה לאכול כזה בחוץ ביומולדת.
אז חתכנו סלט פירות ושמנו על הופל לצד גלידה וסירופ שוקולד.
אין תמונה כי היה כל כך טעים שחוסל לפני שהספקתי לצלם אז תצטרכו פשוט להאמין לי שהיה טעים וכיף.

לאורך היום שמענו פלייליסט בספוטיפי שהרכבנו לכבוד איימי.
אם תרצו לשמוע תחפשו פלייליסט בשם: בת מצווה איימי.

בערב קיבלנו משלוח מתוק מחברה של איימי ואמא שלה המהממות עם ברכה!
משלוח ששימח ריגש והפתיע את כולנו.
ועכשיו יש לנו אספקת גלידה לחודש בערך…

בערב הייתה לאיימי עוד שיחת זום יומולדת עם המשפחה של הלב שחלקה מעבר לים בכל מיני מקומות.
עשינו להם חידון על איימי והיה כיף לראות את כולם ולגלות שהם יודעים על איימי לא מעט…

ילדת בת המצווה הלכה לישון נרגשת ומאושרת.
ואני חזרתי לנשום אחרי שדאגתי כל היום שלא נצליח לשמח ולהפתיע אותה.

למחרת נשארה לנו עוד פעילות ליומולדת.
מאחר ולא יכולנו לצאת לבילוי משפחתי ליומולדת עשינו חדר בריחה בבית.
שדון הזמן היה זקוק לעזרתנו.
ובמשך קצת יותר משעה שלושה ילדים כאן התמודדו עם אתגרים ופתרו חידות וכולנו נהנו.

אז יש ילדת בת מצווה שמחה ומאושרת.
ויש אמא ששמחה שהצלחנו להפתיע את הילדה ולחגוג ולשמח ולהפוך היום לחגיגי, מיוחד ויחודי למרות ההסגר.

איימי בת 12

ילדה אהובה שלי.
כשהיית קטנה קראתי לך ילדת קסם.
ומאז את מפזרת את הקסם שלך על עוד המון א.נשים.

12 שנים חיכית ליומולדת הזאת.

היו לך מאה אלף חלומות ותכנונים לאיך לחגוג ומה נעשה.
ברגעים אלה היית אמורה להתעורר לחדר מקושט בברלין בטיול בת מצווה שלך.
עם כולנו מסביבך .
אני מקווה שלהתעורר עם כולנו בבית שלנו מקושט זה תחליף מספק בנתיים.

ילדה שלי
אני מסתכלת עלייך ולא מפסיקה להשתאות…
כמה קסם את מפזרת סביבך.

את לא שוכחת לראות אחרים ואחרות סביבך.
את לא שותקת כשיש לך מה להגיד.
את עומדת מול שכבה שלמה, כתה אחרי כתה, ומספרת להם על שונות ואוטיזם ועל עצמך.
בגאווה.
ואנחנו גאים בך כל כך.
על מי שאת. ועל איך שאת מתקדמת ומשפיעה על סביבתך.
על העצמאות שאת רוכשת ועל הרגישות שלך לאחרים ואחרות.
מצאת את מקומך בבית ספר החדש ואת פעילה ומשפיעה.
סיפרת לי שאת מרגישה שיש לך משמעות ויכולת לשנות.

היום עלה לי בזכרונות בפייסבוק ציטוט שציטטתי אותך כשהיית בת ארבע:
ילדת קסם: אמא את מי את אוהבת הכי הרבה בעולם?
אמא: אותך.
ילדת קסם: ואת מי עוד?
אמא: את אחותך הקטנה ואחותך הבכורה ואת אחיך.
ילדת קסם: ואת מי עוד?
אמא: את אבא שלך, ואמא ואבא שלי והאחים שלי.
ילדת קסם פורצת בצחוק גדול: אמא שכחת את מבולבלת את אוהבת גם את עצמך!!!

לפני שבועיים סיפרת לי סיפור שקרה בהפסקה בביס:
אמא שכחתי לספר לך משהו שקרה אתמול בבית ספר.
שני ילדים מהשכבה שלי צחקו אחד על השני ואז התחילו לריב.
ואז ילד שלישי אמר לאחד מהם: "עזוב אותו הוא אוטיסט"
ואני הייתי במקרה ליד אז שמעתי ונעמדתי לידם ואמרתי להם:
"אני אוטיסטית. אני נראית לכם כמו קללה?"
הם ענו שלא.
אז אמרתי להם: "אז אל תשתמשו במילה אוטיסט כקללה!!"

אני חושבת שאת לא יודעת כמה את משנה ומשפיעה על כל מי שפוגש/ת אותך.
את חכמה ומצחיקה ויפהפיה מבפנים ומבחוץ.
את אמיצה ואינטלגנטית ומיוחדת ויחודית.
את מציבה לעצמך כל הזמן מטרות חדשות ופועלת להגשים אותן.
אני מקווה שתצליחי להגשים את כל החלומות שלך.
שתמיד תמצאי שמחת חיים ומוטיבציה לשאוף עוד ועוד קדימה.
אני מקווה שתמשיכי להיות פעילה ולמצוא את המקומות והדרכים שלך לפעול, לתרום, לעשות ולשנות.

אני מקווה שכל ההפתעות שתיכננו לך ליומולדת יפתיעו וישמחו אותך
ויהפכו את היום הזה למיוחד וחגיגי גם אם הוא שונה מהתכנונים המקוריים.
אני מקווה שאת יודעת ומרגישה כמה אנחנו אוהבים אותך.
הלוואי ותמיד תרגישי אהובה.

עוד שבוע עבר..

השנה בתוך כל מה שעובר עלינו החלטתי שאני צריכה משהו רק שלי.
אז התחלתי להתנדב בגן טרום טרום חובה בעיר בה אני גרה.
ופעם בשבוע ככל שיכולתי הגעתי לגן. לשמחתי הספקתי גם בפורים החג האהוב עלי להגיע לקצת.
באובייקטיביות גמורה אני יכולה לומר שילדות וילדי הגן בו אני מתנדבת הם בין הילדות/ים החכמות/ים, המתוקות/ים, היפהפות/ים והמקסימות/ים ביותר בשכבת הגיל של טרום טרום חובה.
ואני מקדישה להן ולהם את הפוסט הזה כי אני ממש מתגעגעת אליהן ואליהם!

אז עוד שבוע שעבר.
כאן בבית אנחנו מאד משתדלים לשמור על איזשהו סדר יום…
קמים בבוקר. אוכלים. מתלבשים.
ואז לומדים קצת.
אוכלים צהריים יחד.
ובין לבין משחקים…  יוצרים.. אופים…
וגם מנקים ומסדרים את הבית יחד מדי פעם.
אני חושבת שבנתיים סדר היום הזה עוזר לנו לשמור על שפיות יחסית במצב הזה.

עוד שבוע איימי שלי תהיה בת 12.
וכמובן שכל התוכניות ליום החגיגי שהיא מחכה לו רק 12 שנים בוטלו…
ואנחנו מתכננים תוכניות אחרות..   ומנסים להמציא ולחשוב על דרכים יצירתיות ומיוחדות להפתיע אותה ולהפוך את היום הזה למוצלח ומיוחד בתוך המצב הזה.

אז מה עשינו השבוע?
אורי שלי אפתה לנו ערב אחת ארוחת ערב טעימה וקצת אחרת מהרגיל:
למילוי היא שמה גבינות שונות מהמתכון ממה שהיה בבית ועדיין יצא טעים ממש!

ערב אחר היא הכינה חביתות מגולגלות:

ערב אחר היא הכינה טורטיות ממולאות לכל אחד בירקות מוקפצים.

גם מאפינס מתוקים ועוגיות אפו כאן.
לצערי לא הספקתי לצלם.. תצטרכו להאמין לי שיצא טעים.

שיחקו פה משחקי לוח וקופסא:

וכמובן לא מעט יצירה…
אוריקי קיבלה משימה מבית הספר לצייר פרחים.
יצא לה ציור שמח ומשמח שהיא נתנה מתנה לסבא וסבתא.

וגם אורי ואיימי יחד צבעו בצבעים שונים שטחים צבעוניים.
בהמשך נכתוב על זה מילים שונות ונתלה בסלון.
מבטיחה לשים תמונה גם כשיהיה גמור.

חוץ מזה אנחנו משתדלים כולנו לנסוע על אופני הכושר כל יום.
וללמוד קצת.. בקורסים אוןליין שמצאנו ובאתר משרד החינוך ובעזרת המשימות שעדיין נשלחות מבית הספר לילדות.
וזו גם הזדמנות להודות לצוותים הנפלאים שלהן שממשיכים לשמור על קשר ולשלוח משימות וגם להתקשר לדבר איתן וכל אחד מהמעשים האלה מחזק אותן כל כך!

מה אנחנו מתכננים עוד?
לנסות להכין בבית מדבקות גירוד.
להכין ברכות לחג למשפחה ואולי גם חברים.
להמשיך ללמוד כל מיני דברים חדשים.
אני מקווה שימשיכו לאפות כאן דברים טעימים.

אנחנו מתכננות להכין ציורי חלון.
מבוך חוטים במסדרון שעשינו בעבר וביקשו שעשה שוב.
וגם ניילון עם צבעים לדרוך עליו כמו שכתבתי בפוסט הקודם נעשה שוב.

וכמובן מתכננים ומחפשים רעיונות להפתעות ליומולדת 12 לאיימי בשבוע הבא.
ומתחילים להתכונן לליל הסדר שלנו.
לחבר את ה"אחד מי יודע" המשפחתי שנוכל לשלוח לכולם לפני כי נראה שהשנה הסדר יהיה בזום במקום שנהיה כולם יחד.

וכמובן כשמזג האוויר מאפשר אנחנו יוצאים לסיבובים קצרים לנשום אוויר…

מקווה שכולכם מחזיקים מעמד ומוצאים ומוצאות דרכים גם להנות מהזמן ביחד.
ומבטיחה לספר על כל ההפתעות שנעשה לאיימי שבוע הבא….

ולילדי וילדות הגן – שתדעו שאני מתגעגעת מאד ומחכה שנוכל שוב להיפגש!

חופש ארוך מדי….

נכפה עלינו חופש ארוך.
ארוך מדי לדעת הילדים שלי [וגם לדעתי].
כמו כל ההורים חיפשתי מה נוכל לעשות בחופש.
התחלתי בלארגן ולהדפיס רשימת כללים.
הדפסנו גם תפריט שבועי וכל שבוע נדפיס מחדש והוא תלוי על המקרר כך שכולם יודעים מה יש לאכול לצהריים ורשומות אופציות לארוחת בוקר/עשר/ארבע/ערב שהם יכולים להכין לעצמם.
תליתי בכל מיני מקומות בבית תזכורות לשתית מים.
הדפסתי לו"ז אישי יומי ושבועי וניילנתי שכל אחד ימלא לעצמו מדי יום/שבוע עם טוש מחיק ונוכל למחוק ולמלא מחדש ביום/שבוע אחרי.
וכמובן הצטיידתי במגוון  ציוד ליצירה.

אז הנה פוסט עזרה לכל ההורים, כמוני, שמחפשים מה אפשר לעשות בחופש הארוך הזה:
הבלוג הנהדר של גלי – עם כל מיני רעיונות לכל מיני גילאים שעשיתי ממנו המון דברים עם הילדים בעבר.
וגם הבלוג הנהדר של גלית – עם רעיונות נהדרים וגם המלצות על משחקי קופסא לכל המשפחה.

פינטרסט הוא כמובן מקור בלתי נגמר לרעיונות – לימודיים בנושאים שונים וגם יצירה ותסרוקות וכל דבר אחר שתרצו.

כל חופש מאז שהיו פה קטנים ועד לפני שנתיים [כשכבר סירבו] הייתי מציירת מתווה גוף לכל אחד/ת על בריסטול והם היו מדביקים/מציירים/מקשטים לעצמם בגדים פנים ותסרוקות.

היו שנים שהוספנו בועות מידע לכל ילד/ה לפי מה שבחר למשל לפי רעיונות מהפוסט הזה.

שנה אחת בנינו טירה מפוארת מקרטונים בסלון:

כשנמאס לנו מהטירה גזרנו ועיצבנו מחדש לתיאטרון בובות ביתי.
ואז הילדים/ות יצרו והכינו מכל מה שהיה בבית בובות והציגו.

הכנו בשנים שונות שעון גדול ללימוד שעון מחוגים:

והכנו גם לוח כפל גדול ריק שהם מילאו לאורך החופש:

והכנתי גם שעון שיעמון פעם כדי שאוכל לשלוח אליו כל מי שמתלונן/ת "משעמם לי"
בשעון היו רעיונות לפעילויות שונות.
עכשיו הדפסתי רשימת פעילויות הרבה מהן שאפשר לעשות לבד וחלקן ביחד ואתלה על המקרר.

באחד החופשים הכנו תיבות דואר לפי הדרכה שמצאנו ולצערי לא שמורה לי.
ותלינו אותם בפתח כל החדרים.

משהו שמאד אהבו פה וביקשו ממני לחזור עליו השנה שוב:
שמין ניילון גדול על הרצפה ומדביקים טוב את כל הקצוות במסקינגטייפ עבה.
אני מדגישה מדביקים טוב ממש מכל הצדדים.
שמים נקודות גואש בצבעים שונים בנדיבות בכל מיני מקומות.

שמים מעל עוד ניילון ומדביקים שוב ממש טוב מכל הצדדים.
ואז נותנים לילדים לדרוך…  לא מלכלך בכלל [אם מדביקים טוב].

יצירה מסוגים שונים בהתאם לגיל וליכולות

–

וכמובן אפיה והכנת אוכל בהתאם ליכולות וליצירתיות:

וגם שכלול יכולות התסרוקות שלנו:

כשהיו קטנות הכנתי להן פעם טבלה שתעזור לזכור מה צריך לעשות כשצריך לנקות ולסדר את החדר:

פרוייקט לחופש הנוכחי יהיה כנראה לסדר אלבום מכל התמונות שיש לנו ואחכ נדפיס אותו.
פעם אחרונה הדפסנו אלבום ב- 2015 אז יש הרבה מאד תמונות מאז…

גם ילמדו פה.
הצעתי שכל אחד/ת יבחר נושא ויעשו עליו פרוייקט אישי ואחרי שילמדו ויחקרו יכינו מצגת שיראו לכל המשפחה. הרעיון התקבל בהתלהבות – מקווה שאכן ניישם אותו.
אחרי שאאסוף לי מספיק אתרים ורעיונות ללמידה מקוונת אשתדל לפרסם פוסט עם קישורים והמלצות.

כל הזמן שהספריה הציבורית פתוחה אני בטוחה שנבקר בה לא מעט.

וכמובן יש לנו הכנות ליומולדת 12 של איימי!
ונצטרך השנה להיות יצירתיים במיוחד באיך להפוך את יום ההולדת ליום מיוחד וכיפי עם כל ההגבלות שיש.

מקווה שנצלח את אתגר החופשה הארוכה הזו בהצלחה…
וכמובן שלא יגמר הקפה!

שינויים, אתגרים ואיימי אחת.

התחלות חדשות הן כמעט תמיד קשות ומביאות איתן הרבה אתגרים.
ילדה אחת התחילה בספטמבר ללמוד בבית ספר חדש לה, בכתה חדשה ושונה ממה שלמדה קודם,  רחוק יותר מהבית בישוב שהיא לא מכירה בו אף אחד.

ואולי בעצם אני צריכה להתחיל קצת קודם באמצע שנה שעברה כשאותה ילדה באה ואמרה לנו:
"אני צריכה שינוי. לא טוב לי ואני רוצה שנחפש לי מסגרת אחרת."
וחיכתה עם הרבה חשש עד סוף החופש הגדול לשמוע איפה תלמד.
גילתה בהתרגשות שקפצה כתה אבל תלמד בישוב לא מוכר ורחוק יותר מהבית.
עם הרבה חששות והרבה תקוות התחילה בספטמבר מסגרת חדשה במקום חדש וזר.
כיתת תקשורת קטנה עם צוות נפלא.

תוך כדי הסתגלות להסעות ולכללים חדשים ומורים חדשים וילדים חדשים ושכבה חדשה,
בתוך כל החדש והלא מוכר, איימי חיפשה את דרכה וחיפשה איפה תוכל לתרום ולעשות.
היא השתלבה במועצת תלמידים ובועדת עיתון של בית הספר וכששמעה שהמחנכת שלה,
של כיתת התקשורת, רוצה להעביר הרצאות לכל השכבה על אוטיזם ועל מה זה ולמה כיתת תקשורת אמרה שהיא רוצה להעביר איתה את ההרצאות.

איימי עוברת בכל כיתות השכבה ומדברת על אוטיזם וכיתת תקשורת ועל עצמה
בצורה כנה וישירה כמו שהיא.
וחולמת על להרצות בעוד מקומות לעוד כיתות ועוד ילדים ובעוד בתי ספר .

עם חלוקת התעודות איימי קיבלה תעודת הערכה חברתית.
היא סיפרה לנו שרק היא ועוד ילד אחד מהשכבה קיבלו תעודה כזו.
וכשקראו לה לקבל את התעודה כל השכבה קראה עם מחיאות כפיים את השם שלה
והיא התרגשה עד דמעות [וגם אנחנו כשראינו את הסרטון ששלחה לנו המחנכת].

ואנחנו? מלאים גאווה מהילדה הזו שלנו, שעוד שניה עוברת אותי בגובה ועוד חודשיים חוגגת
בת מצווה, מתמודדת עם לא מעט אתגרים וקשיים ומלמדת אותנו, ואת כל מי שמכיר אותה,
עוד ועוד שיעורים על התמודדות, אומץ, גאווה, התבגרות ויכולת, ועל איימי מופלאה אחת.

צריך לסכם?

המוני סיכומי עשור…
אפשר לסכם עשור שלם?
יש קשר בין החיים שלנו אז להיום?
רגע לפני העשור ההוא הפכנו להורים לארבעה.
היינו הורים לשלושה ילדים נהדרים

ואחרי שחיכתה שכל החנוכיה תדלק לכבודה, בלידה אינטסיבית מאד,
נולדה אורי – ילדת האור שלנו.
הרחיבה את הלב של כולם והכניסה עוד אור ושמחת חיים הביתה.

בעשור הזה גם פתחתי את הבלוג והתחלתי לשתף בחיינו.
היינו צעירים, נשואים באושר והורים לארבעה ילדים.
והבנו שאנחנו לא יכולים לבד לתת לילדים.ות שלנו מה שהם צריכים.
אז פתחנו קרן תרומות ובלוג.
השנה נאלצנו לסגור את קרן התרומות.
וכמו אז כשפתחנו את קרן התרומות גם היום עדיין אנחנו נאלצים לבחור בין הצרכים של הילדים.

הרבה קרה לנו בעשור הזה.
היו רגעי אושר ושמחה.
חגגנו המון ימי הולדת… וחגים…  ובת מצווה אחת. ובר מצווה.
ואפילו הצלחנו לצאת לחופשה אחת לבד בלי ילדים.
והיו הרבה תהומות, שלא תמיד הייתי בטוחה שנצליח לצאת מהם.
למדו המון שיעורים בעשור הזה על זוגיות, על הורות, על התמודדות,  על אכזבה ותסכול
וגם על אומץ, ותושיה ועל ביטחון ועל אהבה ושמחה  ועל אחאות ועל משפחה וחברות
ועל למידה  ועל בחירות בחיים
ועל עצמנו.

הרבה דברים השתנו בעשור הזה.
אנחנו זקנים יותר. מפוקחים יותר. עייפים יותר. מותשים יותר. דואגים יותר.
אבל אנחנו עדיין נשואים באושר. עדיין אוהבים זו את זה.
עדיין הורים לארבעה ילדים מופלאים.

אז איך סיכמנו את העשור?
בקרנבל יומולדת 10 לקטנתנו.
כי מעכשיו כל ילדינו בגילאים דו ספרתיים.
אז היה קרנבל מלא חגיגות עם המון סוכר, חגיגות ואור.
כמו הילדה…
כמיטב המסורת אצלנו היא התעוררה לסלון מקושט לכבודה.
אבל היא לא לקחה סיכון והכינה לעצמה ברכות ונתנה לנו  מראש שנוכל לשים.
היא איחלה לעצמה להאמין בעצמה.
וזה איחול שאני מאחלת לכולם/ן. הלוואי וכולנו היינו מאמינות בעצמנו היינו מצליחות הרבה יותר.

מהאחים שלה היא קיבלה מתנה נפלאה של פנקס קופונים לפעילויות איתם שהיא יכולה לממש מתי שתרצה, וסיפור שאחותה הבכורה והמוכשרת כתבה במיוחד בשבילה.
בערב תאריך היומולדת בעזרת א.נשים טובים הצלחנו להפתיע ולרגש אותה ולקחנו אותה להופעה של דני רובס.
הילדה התרגשה עד דמעות כשהבינה לאן הגענו.
ולהסתכל עליה יושבת בהופעה ושרה את כל השירים ומתרגשת עד דמעות כשדני רובס באמצע ההופעה הקדיש לה שיר. ואחר כך דאגו להזמין את ילדת היומולדת שלנו לחדר לדבר איתו.
מרוב התרגשות היא הצליחה לדבר איתו שתי דקות בערך.
שנשארו לה חרוטות בזיכרון ובלב. אני בטוחה שדני רובס לא יודע כמה ההופעה הזו הייתה משמעותית ומרגשת לילדה אחת בת 10 שתזכור אותה כל חייה ומחכה כבר להגיע לעוד הופעה!
למחרת היא בילתה ביום כיף עם איתי ועם אמא שלי…
שלושה דורות ביום בילוי רגוע וכיפי.

הייתה כמובן גם חגיגת יומולדת בכתה.
שאורי תיכננה והכינה פעילויות ומתנות:
תשבץ שכל ההגדרות היו על עצמה.
תפזורת עם שמות כל הילדים והצוות.
וחידות גפרורים. כדי שתהיה פעילות כיפית שתישאר להמשך החורף להפסקות.

וסימניות שהיא קישטה בעצמה לכל אחד מהילדים ונשות הצוות.
וגם לכל בני/ות הדודים והחברות.
והמשכנו ליומולדת משפחתית ולמחרת בנר אחרון של חנוכה יומולדת חברות.
והשנה באישור מיוחד איימי הכינה את עוגת היומולדת לאורי!

ויצאה עוגה טעימה ומקושטת ששימחה את ילדת היומולדת מאד.
ביומולדת חברות שאורי תיכננה את הפעילות בו החברות קישטו קאפקייקס, קישטו את עוגת היומולדת וכמובן טעמו מכל הדברים.
קרנבל יומולדת שמח, מלא סוכר, אור ואהבה.

ועכשיו אנחנו מתחילים את העשור החדש בלתכנן בת מצווה לאיימי שתחגוג 12 עוד 3 חודשים.

אני מקווה שנמשיך להצליח לראות את נקודות האור בתוך מאבק ההישרדות היומיומי.
אני מקווה שנצליח מדי פעם לקחת הפסקה מהדאגות והדריכות וכל ה"צריך" ונזכור לנשום.
אני מקווה שילדינו ירגישו כמה הם אהובים.
אני מקווה לחזור לכתוב יותר.
והלוואי וכולנו, כמו אורי, נזכה לזמן יחד עם אלו שאוהבים אותנו לפעילויות משותפות!
ובריאות!

קטנה

קטנתי היום בת 10.
קטנה גדולה.
הילדה שמפיצה סביבה אור צבע ושמחת חיים.

הילדה שלי שלפעמים מתקשה לדבר על מה שקשה לה אבל רגישה לקושי של אחרים/ות.
הילדה היצירתית, האמיצה,  המצחיקה, החכמה היפהפיה המוכשרת,
אחות נפלאה ונהדרת –
הילדה שלי, קטנתי! שכבר בכלל לא קטנה! בת 10!!

ילדה שלי – כמה גדלת בשנה האחרונה!
כמה לימדת אותנו – על התמודדות וקושי על הסתגלות ותקשורת על התפתחות וגדילה ועל התחלות חדשות.
היצירות שלך מקשטות את קירות הבית והחדר שלך וגורמות לחיוכים לכל מי שנכנס ורואה אותן.
החיוכים שלך והצחוק המתגלגל שלך מדביקים את כל מי שסביבך.

ילדה שלי אני מאחלת לך שתמיד תמיד תזכרי שאנחנו כאן איתך.
אני מאחלת לך שתמשיכי את המשחק של פוליאנה ותמיד תמיד תמצאי סיבות לשמוח ולחייך.
אני מאחלת לך שתמשיכי לגדול ולהתפתח וללמוד על עצמך ועל העולם. ותמשיכי ללמד אותנו.
אני מאחלת שתישארי סקרנית ואוהבת למידה ותמשיכי ללמוד ולשאול ולבדוק ולא לוותר על ידע.
אני מאחלת שתמשיכי לאהוב צבע ולראות צבעים וגוונים בכל דבר.
אני מאחלת שתמשיכי ליצור ולהנות מהיצירות שלך…
אני מאחלת שתמשיכי לאפות ולהכין לנו דברים טעימים.
שתמשיכי לעשות לעצמך תסרוקות מגניבות ויצירתיות אבל שלפעמים תרשי גם לי…
שתמשיכי לחבק את העולם וכל הצבעים שיש בו ותרשי לפעמים גם לחבק אותך!

אני מאחלת שתזכרי ותרגישי תמיד כמה אהובה ונהדרת ויצירתית ונפלאה וחכמה ומוכשרת.
אני מאחלת לך שתגשימי את כל החלומות שלך!

מחשבות על אימהות

חשבתי
על המרחק
בין האמא שרציתי להיות
לאמא שחשבתי שאהיה
לאמא שהייתי
לאמא שאני
לביני

הפוסט הזה נכתב כבר תקופה ארוכה.
כתבתי ומחקתי ושיניתי וכתבתי ושמרתי ושוב מחקתי וצינזרתי וכתבתי ומחקתי שוב ושוב ולא פרסמתי אבל אולי הגיע זמנו….

אומרים שאת השיעורים הכי אמיתיים על החיים אנחנו לומדים מילדינו.
אני לומדת מילדיי המון על אומץ והתמודדות ואושר ואכזבה ותסכול ועל יאוש ואהבה ושמחה ועל אחאות ועל למידה.
אני לומדת מהם ואיתם.
ואני לומדת בעצמי.

אחד השיעורים הכי קשים בעיני בהורות זה לשחרר.

אחת המילים שכל אמא שומעת מגילאים צעירים של הילדים "תשחררי… תסמכי עליו/ה, היא תסתדר"
אבל לשחרר זה לא רק לסמוך עליהם/ן זה גם לסמוך עלינו.
לסמוך עלי שלימדתי כל מה שצריך
לסמוך עלי שעזרתי לה לגדול עם ביטחון בעצמה
לסמוך עלי שציידתי אותו במספיק תושיה לכל מצב שהוא יתקל בו
לסמוך עלי שהענקתי להם מספיק ביטחון באהבה שלי ובמקום שלהם בלב שלי.
לסמוך עלי שגידלתי אותם בתחושת ביטחון שאמא תמיד תהיה כאן בשבילם.

ואני?
אני לא סומכת עלי.
אז איך אני יכולה להפסיק לדאוג?

והם מפלסים לעצמם את הדרך.
סוללים דרכים חדשות כשצריך.
ואני לומדת.
לומדת להתבונן בהם ולעזור להם לראות את עצמם.
לעזור להם לראות כמה הם יכולים.
כמה הם מצליחים. כמה הם מתמודדים.
וללמוד לשחרר.

השיעור הכי כואב וקשה שלמדתי הוא שלפעמים ילדיי בוחרים את הדרך שלהם ואני צריכה לאפשר להם ללכת בה כי רק הם בעצמם יוכלו להוציא את עצמם משדה הקוצים.

השיעור הכי כואב וקשה שלמדתי בהורות הוא שאני לא יכולה לסמוך על עצמי שנתתי כל מה שרציתי.
אבל אני האמא היחידה שיש להם.

והבחירה הכי חכמה שעשיתי בחיי הייתה אבא שלהם.