שנה חדשה

אוֹמְרִים שֶׁמִּבְּחִינָה אֲוִירוֹדִינָמִית
הַדְּבוֹרָה לֹא יְכוֹלָה לָעוּף
שֶׁטַח הַפָּנִים שֶׁל הַכְּנָפַיִם שֶׁלָּהּ קָטָן
יַחֲסִית לַמִּשְׁקָל שֶׁל כָּל הַגּוּף

אָז אִם מַכְנִיסִים אֶת הַנְּתוּנִים שֶׁלָּהּ
לְתוֹךְ הַנֻּסְחָאוֹת הָרְגִילוֹת
רוֹאִים שֶׁהִיא לֹא יְכוֹלָה לְהִתְנַתֵּק מֵהָרִצְפָּה
בֶּטַח לֹא מְסֻגֶּלֶת לַעֲלוֹת

הָעִנְיָן הוּא שֶׁהַדְּבוֹרָה לֹא יוֹדַעַת אֶת זֶה
אָז הִיא עָפָה כְּאִילּוּ כְּלוּם לֹא קָרָה
מָה שֶׁאוֹמֵר שֶׁתָּמִיד נֶחְמָד לִבְדֹּק בַּנֻּסְחָאוֹת
אֲבָל לִפְעָמִים כְּדַאי לִסְמֹךְ עַל הַדְּבוֹרָה

מתוך הספר: #אםנתעלםמהפיל

קטנתי התחילה היום כתה ז'.
בית ספר חדש. ילדים.ות חדשים.ות. צוות חדש לה.
קטנתי שלי הולכת לה במסלולים חדשים.
ואני רק מסתכלת מהשער…

שנה שעברה חווינו איתה את השנה הכי גרועה וקשה שהייתה לנו במערכת החינוך.
כשהייתה בפגישה בית הספר החדש ונשאלה על כתה ו' אמרה שהרגישה שלא ראו אותה בכלל.
שרוב הצוות ראה רק את החוזקות שלה ולא נתן מקום או לגיטמיציה לקשיים אז היא לא יכולה הייתה כל השנה להגיד מתי קשה לה.
אני מצטערת בשבילה על השנה שהיא חוותה.
ומצטערת מאד שהיא צריכה את המסגרת כי אחרת הייתה נשארת השנה בחינוך ביתי.
הוכיחו לנו איך אפשר בשנה אחת להרוס התקדמות של שנים.
הוכיחו לנו איך אפשר להרוס דימוי עצמי לילדה בשנה אחת.
וכן. היו גם נשות צוות אחרות בכתה שלה, מעטות מאד, שראו אותה ועשו מה שיכלו במסגרת תפקידן.
ולו הילדה שלי לא הייתה זקוקה כל כך למסגרת ברורה וקבועה וסדר יום קבוע היא הייתה נשארת בבית השנה, אבל בזכות נשות הצוות המעטות האלה יכולנו לשלוח אותה לבית ספר עם ידיעה שכל יום, לפחות חלק מהיום, יש לפחות מישהי אחת שרואה אותה.
שנת לימודים שלמה שהילדה שלנו ואנחנו מרגישים לא נראים.
שלאף אחד לא אכפת מילדה אחת שלא מפריעה לאף אחד רק הולכת ונעלמת בתוך עצמה.

והיה לנו חופש שלם יחד מורכב ולא פשוט אבל היה גם כיפי.
היא לא הלכה לקייטנה רוב החופש ועשתה המון דברים בבית.
לבד, איתי, עם האח.יות שלה..
ולאט לאט הרגשנו שהיא מתחילה לחזור לעצמה ואלינו..
היא חזרה לחייך וחזרה לה שמחת החיים.
והיא יצרה ואפתה והרכיבה פזלים וקראה והלכה ועשתה המון המון דברים.

לפני שנים כשהיא התחילה כתה א' היא התחילה עם חששות אבל בעיקר עם ציפיה וסקרנות והתרגשות.
ובכל יום היו חוויות חדשות וגילויים. והסקרנות ואהבת הלמידה רק הלכו וגדלו אצלה.
והיא הלכה לבית ספר בשמחה וציפיה ללמוד דברים חדשים על העולם ועל עצמה וחזרה בשמחה.
והיום.. היום הקטנה ההיא.. הקטנה שלי התחילה חטיבת ביניים.

בפגישה עם המחנכת והסייעת החדשות לפני תחילת השנה הן ישבו ושאלו אותה על עצמה והקשיבו לה ואמרו לה כמה פעמים במילים שונות: אנחנו יודעות שייקח זמן לסמוך עלינו. ולנו להכיר אותך ולך להכיר אותנו. אבל אנחנו כאן. ותדעי שאת יכולה לפנות לנו בכל דבר ותמיד נמצא זמן להקשיב.

ואחרי הפגישה היא אמרה: נראה לי שיהיה לי שם טוב.
נראה לי שיקשיבו לי ויעזרו לי.

וזהו. זה בעיקר מה שאני מייחלת לו בשבילה.
צוות שרוצה להכיר אותה. כמו שהיא.
שיעזור להעצים את החוזקות ולסייע ולקדם איפה ומתי שקשה ומתאתגר.
שיעזור לה לראות כמה רגישה וחכמה ומיוחדת היא.
צוות שיעטוף ויקיף ויאתגר אותה ומתוך העיטוף לצד הדרישות היא תצליח לפלס לה את הדרך שלה
את השביל הנכון והמתאים לה.
ושתמיד תמיד תמיד היא תרגיש שמקשיבים לה ורואים אותה ושיש לה ממי לבקש עזרה אם היא צריכה.

הלוואי והילדה שלי תמשיך לחייך ותחזור להאמין בעצמה כמו שאנחנו מאמינים.
הלוואי ובית הספר הזה יהיה באמת המקום הנכון בשבילה כמו שאנחנו חושבים.

הלוואי ועד הבת מצווה שלה [עוד 107 ימים. תודה ששאלתם.ן] כולנו נרגיש שהיא הגיעה למקום הנכון לה ונחגוג את השנה הזו ואת הדרך החדשה שהיא מתחילה בה היום.

הלוואי ולה ולכל שאר הילדים.ות יהיה תמיד צוות שרואה אותם.ן. שאכפת לו מהן.ם.
שעוזר להם.ן לגלות את העולם ואת עצמם.ן ולהתקדם ולהתפתח ולהאמין בעצמם.ן.