לבחור אחרת!

לזכור שתמיד יש לנו בחירה.
זה לא קל.
ואפילו קשה מאד לפעמים.
יש כל מיני סיטואציות ומצבים שגורמים לתחושת חוסר אונים.
ועם זאת כמעט תמיד יש לנו בחירה.
לא תמיד נוכל לשלוט במה אנחנו מרגישים/ות.
אבל תמיד נוכל לבחור את התגובה.

תמיד תמיד יש לנו את הכוח למנוע ממישהי/ו להישאר לבד.
לבד מול רוע/ קושי/ משבר…
לא תמיד נוכל לשנות את המצב או לפתור אותו אבל תמיד נוכל להיות שם בשבילה/ו.

בכתה ד' או ה' היה אצלנו בכתה חרם.
אחת הילדות הובילה חרם כיתתי כנגד ילדה אחרת.
אני הייתי הילדה ששברה את החרם.

אני לא שיתפתי פעולה וכן דיברתי עם הילדה המוחרמת.

ובגלל זה גם איתי לא דיברו.
אבל אף אחת מאיתנו לא הייתה לבד.

אחריי עוד ילדה העיזה לשבור את החרם ואחכ עוד אחת או שתיים.

ואז כבר היינו קבוצה קטנה, קטנה מאד אולי, אבל אף אחת לא הייתה לבד.

הבחירה הזו היא כמובן קשה ולא פשוטה.
ועד היום אני זוכרת את המחיר החברתי ששילמתי אז.
אבל גם זוכרת את ההרגשה של לא להיות לבד.
וגם את הידיעה שבזכותי זה לא עבד.
שבגללי עוד ילדות העיזו…

הלוואי ואף ילד בעולם לא ירגיש אף פעם לבד.
הלוואי ותמיד יהיה שם מישהו שיעיז.
מישהי אחת שתעיז להיות הראשונה שמושיטה יד ויושבת ליד.
מישהו אחד שיזכור ויזכיר שבשניים יותר קל.
אחת או אחד שיעיזו לעשות הצעד הראשון.

וכמו שכתבתי בפוסט אחר השנה:
הלוואי וכל ילדה שחוגגת יומולדת קטנה תזמין ליומולדת שלה ילדה אחת שהיא לא חשבה להזמין בהתחלה –  ילדה אחת שהיא אולי שונה אולי מוזרה אולי אחרת אבל גם היא תשמח כל כך להרגיש רצויה.
הלוואי ובחלק מהפעמים בחופש שילדות קובעות ללכת לקניון או לסרט או סתם להסתובב יחד הן יחליטו שהן מזמינות חברה אחת מהכתה שהן לא מזמינות בדרך כלל.
הלוואי וכל ילדה שמרגישה שונה/אחרת/בצד תרגיש שיש מי שרואה אותה..
שיש מי שרוצה להיות חברה שלה אפילו אם זה דורש קצת יותר…

כי לפעמים לקבל את מי שאחרת מאיתנו דורש קצת יותר
קצת יותר סבלנות..
קצת יותר רצון..
קצת יותר לב פתוח…
קצת יותר מאמץ..
הרבה פעמים אם מעזים ומנסים מגלים שגם מי ששונה או אחרת יכולה להיות חברת אמת.
ושבסוף הרווח כולו שלנו.