לבחור אחרת!

לזכור שתמיד יש לנו בחירה.
זה לא קל.
ואפילו קשה מאד לפעמים.
יש כל מיני סיטואציות ומצבים שגורמים לתחושת חוסר אונים.
ועם זאת כמעט תמיד יש לנו בחירה.
לא תמיד נוכל לשלוט במה אנחנו מרגישים/ות.
אבל תמיד נוכל לבחור את התגובה.

תמיד תמיד יש לנו את הכוח למנוע ממישהי/ו להישאר לבד.
לבד מול רוע/ קושי/ משבר…
לא תמיד נוכל לשנות את המצב או לפתור אותו אבל תמיד נוכל להיות שם בשבילה/ו.

בכתה ד' או ה' היה אצלנו בכתה חרם.
אחת הילדות הובילה חרם כיתתי כנגד ילדה אחרת.
אני הייתי הילדה ששברה את החרם.

אני לא שיתפתי פעולה וכן דיברתי עם הילדה המוחרמת.

ובגלל זה גם איתי לא דיברו.
אבל אף אחת מאיתנו לא הייתה לבד.

אחריי עוד ילדה העיזה לשבור את החרם ואחכ עוד אחת או שתיים.

ואז כבר היינו קבוצה קטנה, קטנה מאד אולי, אבל אף אחת לא הייתה לבד.

הבחירה הזו היא כמובן קשה ולא פשוטה.
ועד היום אני זוכרת את המחיר החברתי ששילמתי אז.
אבל גם זוכרת את ההרגשה של לא להיות לבד.
וגם את הידיעה שבזכותי זה לא עבד.
שבגללי עוד ילדות העיזו…

הלוואי ואף ילד בעולם לא ירגיש אף פעם לבד.
הלוואי ותמיד יהיה שם מישהו שיעיז.
מישהי אחת שתעיז להיות הראשונה שמושיטה יד ויושבת ליד.
מישהו אחד שיזכור ויזכיר שבשניים יותר קל.
אחת או אחד שיעיזו לעשות הצעד הראשון.

וכמו שכתבתי בפוסט אחר השנה:
הלוואי וכל ילדה שחוגגת יומולדת קטנה תזמין ליומולדת שלה ילדה אחת שהיא לא חשבה להזמין בהתחלה –  ילדה אחת שהיא אולי שונה אולי מוזרה אולי אחרת אבל גם היא תשמח כל כך להרגיש רצויה.
הלוואי ובחלק מהפעמים בחופש שילדות קובעות ללכת לקניון או לסרט או סתם להסתובב יחד הן יחליטו שהן מזמינות חברה אחת מהכתה שהן לא מזמינות בדרך כלל.
הלוואי וכל ילדה שמרגישה שונה/אחרת/בצד תרגיש שיש מי שרואה אותה..
שיש מי שרוצה להיות חברה שלה אפילו אם זה דורש קצת יותר…

כי לפעמים לקבל את מי שאחרת מאיתנו דורש קצת יותר
קצת יותר סבלנות..
קצת יותר רצון..
קצת יותר לב פתוח…
קצת יותר מאמץ..
הרבה פעמים אם מעזים ומנסים מגלים שגם מי ששונה או אחרת יכולה להיות חברת אמת.
ושבסוף הרווח כולו שלנו.

היה חופש?

חופש מאתגר היה פה אבל גם עם נקודות הנאה משותפת ואור.
בילינו הרבה בבריכה…

וגם ביצירה:
ציור אחד משותף שהגו תיכננו וציירו שלושה ילדים יחד:

ועוד ציורים של אורי:

ואורי אחת שאפתה ויצרה באפיה:

משחקים משותפים…
נסיעות על אופניים וקורקינט.
ביקור אחד במוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב.
וילד אחד שגדל להיות נער בן 14.
ונשאר מופלא מרגש ואהוב!

לסיכום החופש כדי שנזכור קצת מה עשינו הדפסתי לאיימי ואורי מיני יומן חופש שנוצר בהשראת מעיין ביטון.

והיום התחילה שנת לימודים חדשה.
עם ילדה אחת בתיכון.
שני ילדים בחטיבה.
וילדה קטנה גדולה בכתה ה'.

שתי ילדות בכיתות חדשות בבתי ספר חדשים להן.
מתוכן ילדה אחת שקפצה כתה מה' לז' ונוסעת פעם ראשונה בהסעות.
ואמא אחת שמשתדלת לזכור איך לנשום סדיר.

ואני מאחלת לילד/ות שלי ולכולנו:
שיהיו יותר ימים שגרתיים שמחים ושלווים ממאתגרים.
שתמשיכו לשאול שאלות ולחקור למציאת התשובות.
שתלמדו דברים חדשים גם על עצמכם ועל העולם.
שתזכרו להנות מהדרך…
ולקחת המון הפסקות נשימה!

אוֹמְרִים שֶׁמִּבְּחִינָה אֲוִירוֹדִינָמִית
הַדְּבוֹרָה לֹא יְכוֹלָה לָעוּף
שֶׁטַח הַפָּנִים שֶׁל הַכְּנָפַיִם שֶׁלָּהּ קָטָן
יַחֲסִית לַמִּשְׁקָל שֶׁל כָּל הַגּוּף

אָז אִם מַכְנִיסִים אֶת הַנְּתוּנִים שֶׁלָּהּ
לְתוֹךְ הַנֻּסְחָאוֹת הָרְגִילוֹת
רוֹאִים שֶׁהִיא לֹא יְכוֹלָה לְהִתְנַתֵּק מֵהָרִצְפָּה
בֶּטַח לֹא מְסֻגֶּלֶת לַעֲלוֹת

הָעִנְיָן הוּא שֶׁהַדְּבוֹרָה לֹא יוֹדַעַת אֶת זֶה
אָז הִיא עָפָה כְּאִילּוּ כְּלוּם לֹא קָרָה
מָה שֶׁאוֹמֵר שֶׁתָּמִיד נֶחְמָד לִבְדֹּק בַּנֻּסְחָאוֹת
אֲבָל לִפְעָמִים כְּדַאי לִסְמֹךְ עַל הַדְּבוֹרָה

מתוך הספר: "אם נתעלם מהפיל"