"ערב טוב יאוש ולילה טוב תקווה
מי הבא בתור ומי בתור הבא "
לפעמים אנחנו רואים מישהו שברור לנו שהוא במצוקה.
וברור לנו שאנחנו יודעים איך להציל אותו.
ואנחנו עושים כל מה שאנחנו חושבים שהכי נכון ומתאים ויציל אותו מסופת השלגים שאנחנו בטוחים שהוא כלוא בה.
ולפעמים אנחנו עלולים לגלות שראינו רק חלק מהסופה שהוא נתון בה.
שאולי אנחנו לא מכירים את התמונה כולה.
ואולי למרות שהוא בתוך סופת שלג והיא קשה יש שם גם אור.
אולי אם נסתכל בתמונה הגדולה יותר נגלה שהוא לא לבד שם – שהוא מוקף באנשים נוספים שאוהבים אותו ואכפת להם ממנו לא פחות ולפעמים אפילו יותר?
ואולי למרות שהוא בתוך הסופה הנוראית הזו לעבור לשרוד אותה יחד עם שאר הקרובים לו זה הדבר הנכון?
אולי להיות איתו בסופה זה הדבר הנכון?
אולי להיות לצידו בתוך הסופה תעזור לראות את התמונה המלאה ואז נגלה את הקשת?
אולי נגלה שאם היינו מסתכלים על כל התמונה לא רק היינו מגלים שהוא לא לבד בתוך הסופה אלא שביחד אפשר גם לגלות לפעמים שאפילו בתוך סופה איומה ונוראה ומפחידה יש קשת? שלפעמים יש אפילו שתי קשתות?
אולי נגלה שבשביל להציל מישהו לפעמים צריך לסמוך עליו להוביל את הדרך הכי נכונה בשבילו והעזרה שהוא הכי צריך זה פשוט להיות שם בשבילו?
לראות את כל מי שצועד ונמצא איתו בסופה?
אולי בשביל להציל מישהו מהסופה לא חייבים להרחיק אותו מהקרובים לו?
אולי להציל אותו לא מחייב לפגוע בהם?
אולי אפשר לעמוד לצידם ולראות איתו ואיתם את האור שיש בתוך הסופה?
אולי מהתחלה הוא לא היה צריך בכלל הצלה? אלא רק חברה טובה?
Mommy Pooh 