הצגה

תיכף מתחיל שבוע אחרון ללימודים.
שבוע שהוא אף פעם לא פשוט.
ואצלנו יחד עם שאר הדברים שעוברים עלינו גם סוף השנה מעמיס רגשית מכל מיני כיוונים.
אבל גם מרומם.

איימי בחרה השנה ללמוד בשיעור הצגה בבי”ס.
במסגרת השיעור הילדים כתבו הצגות והציגו אותן בסוף השנה מול קהל – הורים, חברים וצוות.

איימי שלי כתבה הצגה.
והציגה אותה עם חברות לכתה מול קהל.

איימי שלי ישבה וניסחה וכתבה.
וערכה… וניסחה מחדש..
ושוב ושוב..

מול קהל לא קטן אחרי הרבה חזרות ואימונים ובתוך תקופה שהיא לא פשוטה גם ככה הילדה שלי עמדה והציגה את ההצגה שלה מול קהל.
וביום שני משהו לא עבד.
איימי נלחצה וההתרגשות הכריעה
ואיימי שלי יצאה מאוכזבת מעצמה ומאיך שיצא.
הילדה המופלאה שלי הייתה אומללה ובתוך זה הצליחה למצוא את המילים להסביר לי בדיוק מה היא מרגישה ומה קרה:
"X שכחה שורה חשובה ואני לא הצלחתי להמשיך הלאה ואמרתי שוב ושוב את אותו משפט."

הילדה שלי הצליחה להסביר לעצמה ולי בדיוק מה קרה.
והצלחנו לדבר על האכזבה והתסכול.
והיא הסבירה לי שבחזרות כשהיו טעויות הם התאמנו על לאלתר ולהמשיך אבל בהצגה היא לא הצליחה.
ודיברנו על זה שמחר מציגים שוב ובטח יהיה יותר טוב.
אבל גם על כמה מאכזב ומתסכל שככה היה בערב הראשון.
ואני הסתכלתי על הילדה שלי ואמרתי לה כמה אני גאה בה וחשבתי לעצמי כמה אני לומדת ממנה כמה עוד יש לי ללמוד.

איימי הסבירה לי שבערב הראשון היא התרגשה 20 מתוך 10.
ובערב השני 10 מתוך 10.
היא גם הסבירה לי שזה היה קשה מאד לבחור להציג שוב אחרי הערב הראשון אבל שהיא דיברה על זה עם חברות בבית ספר בבוקר וביחד הן תרגלו נשימות ואמרו לעצמן שיהיה מוצלח.

בערב השני היה יותר טוב.
ואיימי יצאה עם עיניים נוצצות וכשאמרתי לה כמה אני גאה בה היא אמרה שהיא חושבת שהיא גאה בעצמה יותר ממני.

בדרך  הביתה היא הסבירה לנו שהיא ניסתה בהצגה שלה לכתוב על דברים שקורים בין ילדים.
כשקבוצה של ילדים פונה מול ילדה אחת.
איימי הסבירה לנו שבהצגה היא שיחקה את הילדה האחת שפונים נגדה גם כי לא רצתה שאף ילדה אחרת תרגיש מה שהילדה הזו מרגישה.
איימי אמרה שהיא מקווה מאד שכשהחברים שלה יראו את ההצגה הם יבינו קצת איזו הרגשה זה עושה ושאולי זה יגרום להם לחשוב אם מישהו ינסה להפנות אותם נגד ילד/ה אחרת.

איימי שלי עוד שבוע תסיים כתה ג'.
ומלמדת אותי כל יום וכל שבוע על קבלה עצמית והתמודדות ואומץ.

untitled5