"רחמו על כל מי שאין בו רחמים
נחמו את כל מי שלבו כרע נישבר
רחמו על מי ששדיו עליו קמים
עכורה אפלה התהום עליה הוא גר"
[מילה היא הנשק של מי ששר/דני רובס]
הרבה זמן כבר לא כתבתי פוסט.
האמת היא שעוברת עלינו תקופה קשה.
ההרגשה היא שאנחנו בתוך מערכת סופות טייפון…
סופה רודפת סופה.
משבר רודף משבר…
ואת כולם שרדנו איכשהו.
שנינו יחד. והמשפחה המורחבת מקיפה אותנו ועוטפת. והחברים.
שרדנו מיום ליום. משבוע לשבוע.
קודם היה מפץ גדול
אחכ מערבולת
ואז הוריקן
כזה שהורס כל מה שהוא עובר דרכו
ואין דרך לעצור אותו
ואין דרך לעמוד מולו
רק לחכות שיעבור ואז לגלות אילו שברים השאיר אחריו
ומי ניצל ומי לא
ובתוך כל הקושי הזה פתאום עבר עלינו הוריקן.
וההוריקן הזה כמעט שבר אותי.
הרגשתי בעיקר חסרת אונים ומיואשת נוכח המשבר הזה.
ומתוך הקושי התנתקתי כמעט מכולם.
לא דיברתי כמעט שבועיים לא עם חברות לא עם המשפחה וגם עם האיש שלי בקושי.
בקושי העזתי לדבר עם עצמי.
"כל הסודות והשקרים, זו רכבת ההרים
היא עולה והיא יורדת
. . . "
[הנה אני/דני רובס]
וכמו שקורה הרבה פעמים הילדים שלי יודעים להמם אותי.
ופתאום איימי מדברת איתי בלי לדעת כמה קרוב היא נוגעת במילים שלה:
איימי: אמא לפעמים את מרגישה שפשוט לא יכולה לעשות משהו?
אמא: כן.
איימי: גם אני. ואת יודעת מה אני עושה אז?
אמא: ?
איימי: אני פשוט עושה אותו.
ואז עוצרת וחושבת על זה שעשיתי משהו שחשבתי שאני לא יכולה.
למשל חשבתי שלא אצליח אף פעם לטפס על המקבילים בבית ספר.
ואז פתאום עשיתי את זה.
ואתמול לימדתי ילד אחר שחשב שהוא לא מסוגל איך לטפס עליהם.
ולפעמים אני מרגישה שהכל זה יותר מדי ואני לא יכולה להתמודד.
ואת יודעת מה אני עושה?
אמא: מה?
איימי: אני מדברת על מה שקשה לי עם מי שאני יודעת שאוהב/ת אותי.
ולדבר על זה עוזר לי. זה עוזר לי להרגיש פחות גרוע וזה עוזר לי למצוא פתרונות.
ואני לא הצלחתי.
לא יכולתי לספר מה קורה. ולא יכולתי לספר כמה קשה לי.
האיש שלי זה שמכיר אותי טוב כל כך הבין וראה שאני קורסת.
והחליט לגרש אותי. להרחיק אותי מעין הסערה.
ושתי סבתות [וסבים] שמייד התנדבו לעזור לאיש כשלא אהיה.
וילדיי שיהיו עם אבא ומשפחה. ויסלחו לי שאני נוסעת. נוסעת כדי לאסוף אוויר ולחזור.
לאיש שלי שמציל אותי שוב. לילדיי. למשפחתי כולה. ולעצמי.
" תדע שאתה זורם בעורקי
אין לי כמותך חבר
תדע אתה הטוב מכולם בחיי
הכל יעבור אתה תישאר
. . .
שוב להדליק את נשמתי
ולבדי, לדעת מה איתי
להציל את חיי… "
[אוהבת אותך עוזבת אותך/שלום חנוך]
אז אני נוסעת.
לאחותי בנפש שהסכימה, היא ומשפחתה, לקבל אותי בהתראה של מהיום למחר.
ומקווה ששם אצליח קצת לחזור לנשום.
ואחזור עם קצת יותר כוחות ויכולת לעמוד מול הטייפונים שתוקפים אותנו בלי להישבר.
להיפגע מהרסיסים ועדיין להישאר עומדת.
להיזכר שאני יכולה. שאני אוהבת לחיות.
וכשאני אחזור להצליח שוב לעמוד איתנה ולעזור למשפחתי לצלוח כל הוריקן וטייפון ומשבר שתוקף אותנו.
אוהבת'ותך!!!
פינגבק: לקחתי נשימה.. | Mommy Pooh
פינגבק: על כתיבה וחשיפה | Mommy Pooh
פינגבק: פוסט יומולדת | Mommy Pooh