כשיש יותר מדי חזיתות…

ולפעמים כשיש יותר חזיתות שצריך להתמודד בהן אני נצמדת לזה שבחר לחלוק איתי את חייו ומבקשת חיבוק.
ומנסה לשמוע שקט. לרגע…  לשניה..
מנסה להשקיט את המחשבות הדוהרות ומציפות…
מנסה להרגיע את הלב הדואג והפועם מהר…
מנסה להשקיט את החרדות והדאגות…
מנסה לרגע להרגיש באמת שקט.

ומקווה שיגיעו ימים שקטים יותר.
ימים שבהם תהיה רק שגרה מבורכת נטולת הפתעות.
ימים בלי אלפי חזיתות להתמודד שצריך להתמודד בהן וכולן דחופות.
ימים שבהם אהיה בטוחה שהאור גובר על החושך ושעם האהבה שלנו ננצח את כל הקשיים והמכשולים.

ימים רגועים.
הלוואי ואוכל לשבת רגע עם האיש הזה שבחרתי לחלוק איתו את חיי והוא בחר בי ולהתפלא על הרגע השקט הזה…
על הזמן הזוגי השקט הזה.
הלוואי והרגע הזה יהיה בקרוב…

ובימים כאלה מתנגן לי בראש שיר של דני רובס ששמעתי פעם בהופעה שלו לפני 14 שנים בערך שהפזמון בא אמר:
רק תחזיקי …  רק תחזיקי.. רק תחזיקי מעמד….

ואני משתדלת באמת. ונותן לשורה הזו להתנגן לי בראש שוב ושוב ושוב ומשננת ומקווה.
ומקווה ומחכה לימים של שקט.