חופש – חירות

חג החירות והחופש.
לפני שלוש שנים כתבתי פוסט על הדברים שהשתחררתי מהם והדברים שהייתי שמחה להשתחרר מהם.
חלקם עדיין נכונים ואני עדיין עובדת על השחרור מהם.

אני מרגישה שעברתי מאז דרך.
דרך ארוכה ובדרך תובנות ישנות שהתחדדו ותובנות חדשות שנוספו.
למדתי שלהיות אני זה הכי חשוב. שזה חשוב שאני אדע מי אני ומה אני ושאאמין בעצמי מספיק כדי להרגיש חופשיה להיות אני בכל מקום ובכל זמן.
לפעמים אני לא הבת אדם הכי נחמדה בסביבה ולפעמים אני לא האשה הכי סבלנית אבל גם אז אני אני.
ואני עדיין לומדת ומנסה ללמד את ילדי להגיד מה מפריע לי ומה הייתי רוצה שיקרה.
וזה עוזר. כי כשאנשים  מסביבי יודעים מה הבעיה ומה הייתי רוצה שיקרה כדי שזה ישתנה  –
הם יכולים לבחור אם לעזור או לא בכל מקרה אני פרקתי מעלי חלק מהקושי.

וזה מוביל אותי לעוד תובנה – החופש לחלום.
יש לי מליון חלומות.
חלקם אני לא מגשימה וכנראה לא אגשים לעולם כי לא היה לי מספיק כסף או זמן או כי אני מפחדת מכל מיני מכשולים בדרך או כי אני זקנה מדי לחלקם וחלקם לא אגשים כנראה כי הם לא מתאימים למשפחה שבניתי לי ולחלקים ממנה.
ותמיד תמיד אני ממשיכה לחלום.
ונוספים חלומות חדשים.
וחלק מהחלומות מצליחה להגשים….

ובדרך אני גם טועה.
לא מעט.
זה חלק מהחופש שלי להיות אני – אני טועה לפעמים.
ולרוב גם יכולה להודות בטעות כשאני מגלה את זה ולפעמים מצליחה ללמוד מטעויות.

ובעיקר אני משתנה.
הדרך שלי ארוכה ומפותלת ומלאת עליות תלולות ומדרונות מהירים.
ואני מטפסת ועולה ולפעמים מתרסקת במורד.
אבל תמיד יש לידי איש אחד שמושך אותי שוב למעלה וגורם לי להאמין מחדש שאני יכולה ושכדאי לבחור להמשיך לנסות.
והוא בוחר להיות איתי. ולחיות איתי את חייו.
למרות שאני טועה לפעמים ולמרות שאני חולמת חלומות בלתי אפשריים ולמרות שלפעמים אני מתרסקת לתהומות.
הוא בחר ובוחר בי.
ואני בוחרת בו. כל בוקר מחדש.
אנחנו בוחרים בנו.
ולפעמים הבחירות שנכונות לנו הן לא הבחירות הרגילות או המיינסטרימיות.
ולפעמים הבחירות שלנו פוגעות באחרים. אנחנו מאד משתדלים לא לפגוע.
אבל כן בוחרים בנו. כי לפעמים הבחירה שהכי נכונה לנו היא לא הבחירה הנכונה לאחרים סביבנו.

והחופש הזה לבחור בעצמנו.
זה חופש לא פשוט.
הוא בא עם מחיר.
זה אחד השיעורים המורכבים ביותר לדעתי שאנחנו לומדים לאורך הדרך…
שאנחנו ממשיכים ללמוד כל הזמן – שלכל בחירה יש יתרונות ויש גם חסרונות או מחירים.

אני חושבת שאחד הרגעים בהם הרגשתי שהמסרים שאני רוצה שיעברו לילדיי עוברים היה כשאיימי הגיעה הביתה יום אחד ואמרה לי:
"אמא אני רוצה לספר לך משהו.
משהו שאני גאה בעצמי אפילו שזה משהו שלא הצלחתי בו.
ניסיתי לטפס ולעשות תרגיל על המתקן טיפוס בגן שעשועים ולא הצלחתי.
אבל לא התייאשתי וניסיתי שוב.
ובסוף הלכנו לפני שהצלחתי
ואת יודעת למה אני גאה בעצמי?
כי אפילו שלא הצלחתי במקום לשבת ולבכות ולהתבאס שיכנעתי את עצמי שאם אאמין בעצמי אצליח אז אני גאה בעצמי שטעיתי ולא הצלחתי אבל העזתי לנסות שוב"

אני חושבת שאם ילדיי יקחו איתם את החופש לטעות
ואת החופש להיות הם. תמיד. בכל מקום ובכל זמן.
וללמוד להקשיב לעצמם בתוך שלל הקולות החיצוניים.
ולהעז ולהמשיך לחלום חלומות חדשים.
ולזכור שאנחנו כאן תמיד גאים בהם ואוהבים…
אני חושבת שזה חלק גדול ממה שהייתי רוצה להעביר להם.