ליל הסדר שלנו

ליל הסדר שלנו הוא אחר.
לפני כמה שנים הבנו שהסדר הארוך והרגיל לא מתאים לנו.
לא לנו ולא לילדינו.
חלקים מהסיפור שהם לא המסרים שהייתי רוצה להעביר לילדיי.
האורך..
הציפיה הלא הגיונית שילדים ישבו ויקשיבו זמן ארוך כל כך לסיפור שלא כתוב בשפה מובנת להם.
ובדרך כלל גם בשעות שהן מאוחרות להם מדי.
אחרי שאיימי ואורי אובחנו הבנו אפילו יותר עד כמה זה לא נכון ומתאים להן.
ולמרות שלפעמים יש משהו מבאס בהבנה על עוד משהו שלא מתאים ולא נכון לנו מצאנו את הדרך לעשות את הסדר הכי נכון ומתאים לנו.
שיכתבנו את ההגדה כך שהשארנו רק חלקים מסויימים והוספנו אחרים ממקומות אחרים.
הבנו שחשוב לנו שהילדים יחוו את הישיבה והקריאה בצוותא ושיכירו בגדול את הסיפור המסורתי אבל עם הדגשים שלנו.
וכמעט כל שנה אנחנו עושים שינויים והתאמות מחדש.
ההגדה שלנו נפתחת במלים:
פסח על שום מה? על שום שניתן לפסוח על כל חלק בלתי רצוי מן ההגדה.
כי זו הבחירה שלנו לבחור מה מתאים לנו ועל מה אנחנו מוותרים.
ואחר כך יש את הכוס הראשונה שהיא בדיוק הכוס הראשונה בהגדה הרגילה.
וכמובן שרים את מה נשתנה.
כי חשוב לנו שהילדים יכירו חלק מהמסורת גם אם לא את כולה אנחנו בוחרים לעשות כלשונה.

כוס שניה אצלנו היא לחירות:
כוס נישא למען חופש וחירות האדם 
באשר הוא אדם ובאשר הוא עם.
וממשיכים בקטע קצר מן ההגדה המקורית על המצווה בסיפור יציאת מצריים.
ואז השיר הנהדר של נעמי שמר על ארבעת האחים.
ואז אזכור 10 המכות.
חלק מהחופש שאנחנו מאמינים בו הוא החופש להיות אנחנו.
ולבחור במה שנכון לנו.
ולכן בליל הסדר שלנו הילדים רשאים לשבת איתנו או לא.
לקרוא איתנו או לא.
יש על השולחן אוכל כשר ומצות וגם חלה רגילה.
וכל אחד מבאי הסדר חופשי לבחור מה לאכול מהמבחר שעל השולחן.
ואם יש ילד שזקוק לאוכל מיוחד משלו הוא כמובן מוזמן לאכול אותו וכל מי שחוגג איתנו חג מיודע מראש שזו הבחירה שלנו לחג ומוזמן לבחור אם מתאים לו או לא לחגוג איתנו.
מי שרוצה מוזמן לקרוא מההגדה איזה קטע שהוא בוחר וגם אם למישהו קשה לקרוא אבל הוא רוצה כולנו סבלניים ושמחים בהצלחתו.
והשנה ריגש אותי במיוחד שכל הילדים בחרו לקרוא חלק קטע קצר חלק ארוך יותר. חלק היו צריכים עזרה וחלק קראו לגמרי לבד וכל שאר הילדים [וגם המבוגרים] הקשיבו בסבלנות וחיכו ושיבחו כל אחד על הקריאה שלו.
אני חושבת שזה היה מבחינתי אחד החלקים המרגשים בערב – כל הילדים בחרו לשבת והקשיב גם כשזה דרש סבלנות וגם להקריא גם כשזה דרש מהם מאמץ.

כוס שלישית שלנו היא לאביב:
כוס נישא
לשנת תבואה חדשה
לברכת שמיים ולתנובת הארץ
שיר תפילה של לאה גולדברג.
ןהשיר עבדים היינו מתוך ההגדה.
והלוואי וילדיי תמיד יבחינו ביופי הטבע.
כמו הבוקר שאיימי ראתה תוך כדי שהלכנו עץ [שאין לי מושג שמו] פורח בפריחה סגולה וביקשה שנעצור.
וביקשה ממני ומאורי להסתכל והסבירה שזה סגול בהיר לא כהה סגול עדין.
סגול שעושה נעים בעיניים בלב שמשמח אותה.

לפני הכוס הרביעית יש את השיר קחי נשימה של רחל
ואני משתדלת תמיד להיות זו שמקריאה אותו בתקווה שהשנה אצליח לקחת את המילים ולזכור אותן כל השנה.
קחי נשימה/ רחל שפירא

קחי נשימה, אולי השנה
תהיה לך עונה מוצלחת
מה שניסית ומה שעשית
ממך אי אפשר לקחת

את יכולה לתת לזמן
לפעול לטובתך.

קחי נשימה, אויר ואור טובים לך
את מוכנה לפגוש את רצונך
קחי נשימה, אם זה מה שדרוש לך עכשיו
ואולי תתבהרי קצת לעצמך.

בין כה וכה, למרות הרוחות
בים הסיבות חותרת
חופש תנועה גורם הנאה
וגם הפתעה נסתרת.

חופש תנועה – זו הידיעה
שיש לך זמן לפעול

קחי נשימה, אויר ואור טובים לך
את מוכנה לפגוש את רצונך
קחי נשימה, אם זה מה שדרוש לך עכשיו
ואולי תתבהרי קצת לעצמך.

והכוס הרביעית היא למשפחה – בני המשפחה שקשורים אלינו בקשר דם ואלו שקשורים אלינו בקשרי לב.
כוס רביעית למשפחה:
כוס נישא למשפחות.
יחד בשולחן אחד ילדים ומבוגרים.
3 דורות.
שנמשיך לחגוג בחגיגות משותפות עם  בני המשפחה המורחבת וחברים יקרים.
כן ירבו [בני משפחה, חברים ומפגשים]

ההגדה שלנו מסתיימת במילים:
חסל סדר פסח כהלכתנו

ואחרי זה יש מספר שירי פסח חופש ואביב ששרים או לא שרים.

אז דרכנו לא מתאימה לכולם.
אבל כרגע היא הדרך הנכונה לנו.
וכמו שכתבתי בפוסט הקודם  :
אנחנו בוחרים בנו.
ולפעמים הבחירות שנכונות לנו הן לא הבחירות הרגילות או המיינסטרימיות.
ולפעמים הבחירות שלנו פוגעות באחרים. אנחנו מאד משתדלים לא לפגוע.
אבל כן בוחרים בנו. כי לפעמים הבחירה שהכי נכונה לנו היא לא הבחירה הנכונה לאחרים סביבנו.

והחופש הזה לבחור בעצמנו.
זה חופש לא פשוט.
הוא בא עם מחיר.
זה אחד השיעורים המורכבים ביותר לדעתי שאנחנו לומדים לאורך הדרך…
שאנחנו ממשיכים ללמוד כל הזמן – שלכל בחירה יש יתרונות ויש גם חסרונות או מחירים.

והיום?
היום הילדים קמו כרגיל מוקדם מדי.
ובעודי צועדת עם איימי ואורי בחוץ אחרי שאיימי הראתה לנו את הפריחה הסגולה שמשמחת אותה דיברנו על ההגדה שוב.
על יציאת מצרים ועל למה קוראים להם ישראלים ועבריים ובעוד שמות..
וזא עברנו לדבר על הנשים.
על יוכבד ובת פרעה ומרים.
ועל ההבנה שבגלל שהן המרו את פי המלך משה ניצל והציל את עם ישראל.
וכמה מוזר שעל הנשים כמעט לא מדברים בהגדה.
ושזו הוכחה שלפעמים זה טוב לא לפעול לפי הכללים.
ובתשובה לשאלה שלי הילדות שלי הסבירו לי שכדי לדעת אם  לפעול לפי כלל מסויים או לא צריך לשאול את הלב שלנו.
האם נפגע במישהו אחר?
כשהצילו את משה לא פגעו באף אחד. להיפך – מנעו פגיעה.
אם אני בוחרת לפעול בניגוד לכלל מסויים לדעתן זה צריך להיות מה שמוביל אותי –
אם אני אפגע במישהו אחר כנראה שאני צריכה להקשיב לכלל גם אם הוא לא מוצא חן בעיני ואם לא להקשיב לא פוגע באף אחד אז צריך לבדוק.
הן גם הסבירו לי שכלל שפוגע במישהו אולי הוא לא כלל טוב.

אז אתמול היה לנו חג נהדר.
היה אוכל נהדר.
חברים טובים ואהובים.
בני משפחה שקיבלו אותנו בדיוק כמו שאנחנו והסכימו לעשות התאמות שהיה צריך כדי שגם לכל הילדים יהיה מותאם ומוצלח.
אז התחלנו מוקדם. והילדים ישבו/קמו/קפצו בטרמולינה/אכלו/לא אכלו כרצונם.
קראנו הגדה שלנו.
והיום היה לי זמן עם הילדים שלי ושיעור עם תובנות מעניינות מהבנות שלי אחר כך תוך כדי צעידה.
ובעיקר נהננו מהביחד.
וזו עיקר משמעות החג לא?

חופש – חירות

חג החירות והחופש.
לפני שלוש שנים כתבתי פוסט על הדברים שהשתחררתי מהם והדברים שהייתי שמחה להשתחרר מהם.
חלקם עדיין נכונים ואני עדיין עובדת על השחרור מהם.

אני מרגישה שעברתי מאז דרך.
דרך ארוכה ובדרך תובנות ישנות שהתחדדו ותובנות חדשות שנוספו.
למדתי שלהיות אני זה הכי חשוב. שזה חשוב שאני אדע מי אני ומה אני ושאאמין בעצמי מספיק כדי להרגיש חופשיה להיות אני בכל מקום ובכל זמן.
לפעמים אני לא הבת אדם הכי נחמדה בסביבה ולפעמים אני לא האשה הכי סבלנית אבל גם אז אני אני.
ואני עדיין לומדת ומנסה ללמד את ילדי להגיד מה מפריע לי ומה הייתי רוצה שיקרה.
וזה עוזר. כי כשאנשים  מסביבי יודעים מה הבעיה ומה הייתי רוצה שיקרה כדי שזה ישתנה  –
הם יכולים לבחור אם לעזור או לא בכל מקרה אני פרקתי מעלי חלק מהקושי.

וזה מוביל אותי לעוד תובנה – החופש לחלום.
יש לי מליון חלומות.
חלקם אני לא מגשימה וכנראה לא אגשים לעולם כי לא היה לי מספיק כסף או זמן או כי אני מפחדת מכל מיני מכשולים בדרך או כי אני זקנה מדי לחלקם וחלקם לא אגשים כנראה כי הם לא מתאימים למשפחה שבניתי לי ולחלקים ממנה.
ותמיד תמיד אני ממשיכה לחלום.
ונוספים חלומות חדשים.
וחלק מהחלומות מצליחה להגשים….

ובדרך אני גם טועה.
לא מעט.
זה חלק מהחופש שלי להיות אני – אני טועה לפעמים.
ולרוב גם יכולה להודות בטעות כשאני מגלה את זה ולפעמים מצליחה ללמוד מטעויות.

ובעיקר אני משתנה.
הדרך שלי ארוכה ומפותלת ומלאת עליות תלולות ומדרונות מהירים.
ואני מטפסת ועולה ולפעמים מתרסקת במורד.
אבל תמיד יש לידי איש אחד שמושך אותי שוב למעלה וגורם לי להאמין מחדש שאני יכולה ושכדאי לבחור להמשיך לנסות.
והוא בוחר להיות איתי. ולחיות איתי את חייו.
למרות שאני טועה לפעמים ולמרות שאני חולמת חלומות בלתי אפשריים ולמרות שלפעמים אני מתרסקת לתהומות.
הוא בחר ובוחר בי.
ואני בוחרת בו. כל בוקר מחדש.
אנחנו בוחרים בנו.
ולפעמים הבחירות שנכונות לנו הן לא הבחירות הרגילות או המיינסטרימיות.
ולפעמים הבחירות שלנו פוגעות באחרים. אנחנו מאד משתדלים לא לפגוע.
אבל כן בוחרים בנו. כי לפעמים הבחירה שהכי נכונה לנו היא לא הבחירה הנכונה לאחרים סביבנו.

והחופש הזה לבחור בעצמנו.
זה חופש לא פשוט.
הוא בא עם מחיר.
זה אחד השיעורים המורכבים ביותר לדעתי שאנחנו לומדים לאורך הדרך…
שאנחנו ממשיכים ללמוד כל הזמן – שלכל בחירה יש יתרונות ויש גם חסרונות או מחירים.

אני חושבת שאחד הרגעים בהם הרגשתי שהמסרים שאני רוצה שיעברו לילדיי עוברים היה כשאיימי הגיעה הביתה יום אחד ואמרה לי:
"אמא אני רוצה לספר לך משהו.
משהו שאני גאה בעצמי אפילו שזה משהו שלא הצלחתי בו.
ניסיתי לטפס ולעשות תרגיל על המתקן טיפוס בגן שעשועים ולא הצלחתי.
אבל לא התייאשתי וניסיתי שוב.
ובסוף הלכנו לפני שהצלחתי
ואת יודעת למה אני גאה בעצמי?
כי אפילו שלא הצלחתי במקום לשבת ולבכות ולהתבאס שיכנעתי את עצמי שאם אאמין בעצמי אצליח אז אני גאה בעצמי שטעיתי ולא הצלחתי אבל העזתי לנסות שוב"

אני חושבת שאם ילדיי יקחו איתם את החופש לטעות
ואת החופש להיות הם. תמיד. בכל מקום ובכל זמן.
וללמוד להקשיב לעצמם בתוך שלל הקולות החיצוניים.
ולהעז ולהמשיך לחלום חלומות חדשים.
ולזכור שאנחנו כאן תמיד גאים בהם ואוהבים…
אני חושבת שזה חלק גדול ממה שהייתי רוצה להעביר להם.

יומולדת מיוחדת לילדה מיוחדת…

אתמול חגגנו לאיימי יומולדת.
מסיבת יומולדת מיוחדת לילדה מיוחדת.

השנה איימי החליטה שהיא רוצה לחגוג יומולדת עם כל החברים שלה –
כל החברים מהכתה וכל החברים מכנפיים של קרמבו וגם חברים ממקומות אחרים.
אז החלטנו להזמין את כולם לפיקניק משפחות בפארק.
איימי החליטה שהנושא יהיה סמיילים.
או כמו שאיימי קוראת להם: אימוג'י שמחים.
שלחנו הזמנות..  התחלנו בהכנות. והתרגשנו מאד.
התחלנו בהכנות אומר שהתחלנו לתכנן ולחשוב על פעילויות ואחרי שהחלטנו – להכין הכל.
או במילים אחרות לילות ארוכים בלי שינה לאמא.

אבל אתמול הייתה חגיגת יומולדת שמחה במיוחד.
מלאה חברים וחברות ושמחה.

ארגנו וקישטנו…
וביקשנו שכל מי שמתאים לו שיביא איתו משהו שהם אוהבים לאכול…
וכמובן הכנו גם בעצמנו [ובעזרת סבתות] דברים.
אוכל לא היה חסר…

לפי הנושא שאיימי בחרה הכנתי כמה פעילויות:
בריסטול עגול עם סקוטצ'ים לעיניים ופה וכל מיני סוגי עיניים ופיות מנויילנים ועם סקוטש עליהם גם שהילדים יוכלו להרכיב פרצופים שונים:

איקסעיגול בגרסת אימוג'י:

בין כל החברים והפעילויות ריחפה לה ילדת יומולדת אחת שמחה ומאושרת:

מסיכות חצי פנים מנויילנות עם מקל להחזקה ומסגרת גזורה לצילומים:

שולחן יצירה שעליו כל מי שרצה כתב לאיימי ברכות ליומולדת וגם צייר להנאתו/ה:

ודומינו חתוך מקאפה לבנה ועליה הדבקנו אימוג'י שהדפסנו וניילנו:

כולם שיחקו עם כולם ועברו בין הפעילויות למתקני הפארק שהיו ליד, לציור בגירים על השביל, להפרחת בועות סבון יחד….
כמובן כינסנו את כולם לטקס יומולדת ועוגת יומולדת מחייכת:

גם מתוקים אנחנו הכנו, הסבתות הכינו וגם החברים שהגיעו תרמו לשולחן המתוקים שהיה עשיר, מגוון וצבעוני:

ולפני סיום איימי הסבירה לכולם שלכבוד היומולדת שלה היא רוצה לפזר הלאה טוב ולכן היא מחלקת כרטיסים כדי שכולם יעזרו לפזר הלאה את הטוב בעולם…

זו תמונה של שני צידי הכרטיס שאיימי חילקה לכל מי שבא לחגיגת יום ההולדת שלה:

איימי אגב הסבירה שמשהו טוב זה הרבה דברים גם דברים שמרגישים לנו קטנים –
לחייך למישהו…
להרים מהרצפה לכלוך שנפל…
לעודד חבר עצוב…
לעזור למישהו שקשה לו…

ואתם מוזמנים להפיץ הלאה טוב סביבכם גם בלי הכרטיס..
ואם תרצו תחשבו מחשבה נחמדה על איימי תוך כדי ותספרו לאנשים סביבכם על הילדה הקסומה שלכבוד יומולדת שמונה שלה רוצה להפיץ סביבה טוב…