נקודות אור

כל שנה בחנוכה אני חושבת על נקודות האור בחיי.
השנה היו כל מיני כאלה.

בפעם הראשונה אי פעם הלכתי לבד עם איימי ואורי למופע. מופע חנוכה!
כמו כל שנה הלכנו למותק של פסטיבל. אבל בפעם הראשונה נכנסתי איתן לבד.
עד השנה לא העזתי ללכת איתן לבד וגם הצלחנו למצוא כרטיסים במבצעים של 1+1 אז זה לא היה משנה…
השנה לא מצאנו. קנינו 3 כרטיסים בזכות חבר טוב שמצא לנו כרטיסים מוזלים.
כל הלילה לפני לא ישנתי.
כל השבוע לפני ראינו ביוטיוב כמה שרק יכולנו שירים מהמופע.
יותר קל אצלנו להגיע למופע שכבר מכירים.
חדש זה מפחיד.
אז ראינו כל מה שהצלחנו מהיוטיוב כמו כל שנה.
אני חייבת להודות שאני כל שנה מאד נהנית ממותק של פסטיבל.
שירי הילדות שלי עטופים בסיפור מסגרת מותאם לילדים.
ואחר כך כל השנה אפשר להמשיך לשיר את השירים.
השנה הסיפור היה מאד עדין ולא מפחיד מה שהתאים בול לילדות שלי.
כולנו ישבנו ונהננו מהשירים.. מהתלבושות.. מבועות הסבון…
הן שרו את השירים יחד עם המופע.
התרגשו וצעקו עם כולם במקומות הנכונים.
העובדה שהסכמתי לקנות בובת במבליק שצפתה איתנו במופע רק עזרה ותרמה להנאה…
יעלי ועומרי המקסימים שימחו  מאד את הבנות שהיו גיבורי המופע השנה.
ואפילו נסלח שלא שי ורועי ובמבליק הם הגיבורים כמו בשנה שעברה.
אבל כשהם עלו גם הם גרמו להתרגשות מיוחדת.
נהנתי מההנאה שלהן אולי יותר ממה שנהנתי מהמופע.
אחת ישבה לידי אחת עלי.
וכולנו נהנו.
גם במבליק.
אין שום ספק ששנה הבאה נלך שוב….
נקודת אור נוספת שהייתה לנו בחג הזה הייתה אורי.
חוץ מזה שהיא כולה ילדת אור השנה היא התעלתה על עצמה.
היא משתתפת בבית הספר שלה בשיעור ריקוד.
בחנוכה היא רקדה מול כל בית הספר – ילדים מורים והורים – בטקס על במה בשורה הראשונה.
רקדה עם כל החברים והחברות מהשיעור.
זכרה את התנועות. ורקדה.
אמא שלה כמובן עמדה בצד ודמעה.
הילדה שלי החזיקה שמשות ביד ורקדה והפיצה כל כך הרבה אור סביבה.
ואני הייתי גאה כל כך.
התרגשתי ולא יכולתי שלא לחשוב על זה שזו אותה ילדה שפעם בגן לא דיברה בכלל. לא עם ילדים ולא עם צוות. לא בזמן משחק ולא במפגש. ילדה שהסתגרה לתוך עצמה ולעמוד מול כולם היה אז אחד הדברים הכי מפחידים בעולם מבחינתה.
והשבוע היא לא רק עמדה היא רקדה! מול כולם.
למחרת כשדודה שלה שאלה אותה איך היה?
ילדת האור שלי ענתה שהיא הייתה גאה בעצמה יותר ממה שאנחנו היינו גאים בה!
ואני שוב דמעתי ואיחלתי בשקט שהיא תמיד תהיה גאה בעצמה.

ילד הפלא שלי –
אספתי אותו באחד הימים מחבר ואמא של החבר אמרה לי שהילד שלי השוויץ בכל מיני תוכניות שהוא רואה איתי.
ואני הזדקפתי פתאום והלב שלי קפץ לו…
כל רגשות האשמה שיש לי על כמה לא מספיק זמן ותשומת לה הוא מקבל כמה מגיע לו יותר.
וילד הפלא הזה מתמקד במה שהוא כן מקבל וזה משמעותי לו בדיוק כמו לי.
הייתי צריכה להחזיק את עצמי חזק לא להביך אותו בחיבוק מוחץ מול החבר ואמא שלו.

ובכורתי – נערה נפלאה שכזו.
צולחת את אתגרי גיל ההתבגרות בראש מורם.
כל האתגרים שעומדים בדרכה היא מתמודדת איתם באומץ וכשהיא מצליחה לשמור על ראש פתוח ולבדוק את עצמה שוב ושוב ולהעיז להסתכל הצידה ולנסות דרך אחרת אם אחת לא עובדת.
ואני מצליחה לדבר איתה. ולשמוע אותה והיא מקשיבה לי.
והנערה שהילדה שלי גדלה להיות ממלאת אותי גאווה עצומה.
איימי שלי – שבאמצע השנה עברה לבית ספר חדש וצריכה להתמודד עם התחלה חדשה,
ללמוד כללים חדשים ושונים וילדים חדשים וצוות חדש.
ועושה הכל עם חיוך.
מתמודדת עם כל יום באומץ והצליחה להסביר לי שאפילו שהחדש מפחיד והיא לא מכירה את כל הכללים ומפחדת לעשות טעויות גם כיף לה.
וכבר הייתה אצלה חברה חדשה מבית הספר והן הסתדרו מעולה ובקושי היה צורך בתיווך.
ואני מקווה שהיא רק תמשיך לחייך ככה תמיד ושתחושת השייכות והקבלה שנתנו לה בבית הספר החדש תלווה אותה תמיד בכל מקום.
החג הזה בפעם הראשונה ישנה אצלה חברה.
חברה ותיקה שהבטחתי מזמן לאיימי שלכבוד היומולדת של החברה נזמין לישון אצלנו וקיימנו.
והיה נהדר!
הן שיחקו וקישקשו ואכלו ארוחת ערב יחד וקישקשו עוד במיטה.
התעוררה מוקדם והמשיכו לקשקש ולשחק ולצבוע וליצור יחד.
אבא הכין להן ארוחת בוקר מיוחדת של פנקייקס ששתיהן נהנו ממנה.
והכל היה ממש נהדר וכמעט רגיל.
היה צורך במעט תיווך ובסך הכל הן הסתדרו נהדר ואפילו דיברו על הפעם הבאה.
היכולת של הילדה המופלאה שלי למצוא חברים וחברות שמקבלים אותה בדיוק כמו שהיא והיכולת שלה לקבל כל אחד ואחת בדיוק כמו שהם מפליאים ומעוררים בי השתאות כל פעם מחדש…

והאיש הזה שהתחתנתי איתו.
בתחילת דצמבר ציינו 15 שנים שאנחנו יחד.
ובזמן הזה עברנו יחד כל כך הרבה ועדיין אנחנו יחד.
ולפעמים כשהמחשבות בלילה לא מרפות ואני לא מצליחה לישון אני מסתכלת עליו – על האיש  הזה -שבחר בי לחלוק איתו את חייו ויודעת שלא יכולתי לבחור טוב יותר.
והלוואי ועוד 15 שנים נרגיש בדיוק אותו דבר.