שנת לימודים חדשה מתחילה… אבל לא לכולם…

מחר מתחילה שנת לימודים חדשה.
יש ילדים שמתחילים גן חדש…
יש ילדים שמתחילים לראשונה כתה א'…
יש ילדים שממשיכים באותו גן הפעם בתור בוגרים..
יש ילדים שממשיכים באותו באותו בית ספר בכתה גבוהה יותר..

לכל המתחילים והממשיכים אני מאחלת מורים מעניינים שיעזרו ללמוד ולחקור ולגלות נושאים חדשים…
אני מאחלת לכל הילדים להישאר סקרנים ולחקור עד שימצאו את כל התשובות לכל השאלות…
אני מאחלת לכל הילדים לגלות שהכי טוב זה בדיוק מי שהם.
ושיהיו להם מורים וגננות וצוותים שיראו את זה וידעו להעצים אותם על החוזקות ולקדם אותם ולחזק אותם ולראות אותם בדיוק כמו שהם.
אבל יש גם ילדים שלא מתחילים את שנת הלימודים….
למשל חלק מהילדים עם אלרגיות מסכנות חיים שמשרד החינוך החליט שלא נורא להפקיר את חייהם ולסכן אותם.
ילדים שעוד לא מצאו להם שיבוץ למסגרת המתאימה מכל מיני סיבות ויושבים בבית ומחכים…
ילדים שהמסגרת ששיבצו אותם אליה לא מתאימה להם או רחוקה ולא סידרו להם הסעות…
וגם ילדים כמו איימי שלי שלא יכולים להיות לבד בכתה ואין להם משלבת עדיין.
איימי שלי תתחיל את שנת הלימודים מחר עם כל חברי כיתתה אבל ביום שישי תישאר בבית.
בשבוע הבא היא תהיה בבית 3 ימים – הימים בהם המשלבת שלא מצאנו עדיין אמורה לשלב וללוות אותה.
חצי שבוע בית, חצי שבוע בבית ספר.
כל מה שהיא רצתה היה ללכת לבית ספר כמו כולם.
היא מתרגשת וחוששת מכתה ב'
ומחכה לפגוש שוב את כל החברות והחברים.
ואני הייתי צריכה לשבת מול הילדה המופלאה שלי ולהסביר לה שהיא תתחיל עם כולם בראשון בספטמבר [וגם זה בזכות המשלבת המופלאה שכן יש לה ושינתה את כל סדר היום שלה מחר בשביל ללוות אותה ביום הראשון] אבל עד שנמצא משלבת נוספת תלך לבית ספר רק חצי שבוע.
איימי מכירה את קשייה והמקומות בהם היא צריכה עזרה יותר טוב מאיתנו.
היא מודעת לשוני שלה ומדברת עליו ובודקת אותו כל עם עצמה ואיתנו כל הזמן.
ועצוב לה.
או במילותיה – אני אוהבת להיות אני אבל הייתי רוצה ללכת לבית ספר בלי משלבת.
לפעמים אני רוצה להיות קצת יותר כמו כולם וקצת פחות כמוני.
לפעמים זה קשה לי להיות אני.
אולי צריך לכתוב במודעה שלכם: דרושה מרי פופינס  להיות משלבת לילדה חמודה.
וליבי נקרע ואני יכולה רק לחבק אותה הכי חזק וקרוב שהיא מרשה ולהגיד לה שוב שאני אוהבת אותה בדיוק כמו שהיא. כי זו היא. וככה בדיוק כמו שהיא ככה זה הכי טוב.

ולקוות שבקרוב נמצא מרי פופינס כזו שתראה את הילדה המופלאה שלי בדיוק כמו שהיא.
ותאהב אותה.
אני יודעת כמה הרבה היא תקבל בתמורה….

ומבטיחה בפוסט הבא לשפוך את כל הדמעות שמחכות ליום הראשון של התינוקת שלי בכתה א' מחר….

ילד שלי!

פומיקי – זה השיר שהייתי שרה לך כשהיית קטן…
זה היה השיר שלך.
היום אתה כבר לא קטן. ולא אדום שיער.
אבל עדיין מפיץ אור ושמחה סביבך.

ילד שלי
היום אתה מחליף קידומת.
אני צריכה להתרגל ללהיות אמא לילד גדול.
ילד מפעים ומדהים שמצליח להפתיע אותנו בכל פעם מחדש.
'המגשר' החברים שלך קוראים לך – ואתה כזה. רוצה את הכי טוב לכולם עם מצפון חברתי חזק.
עברת הרבה  בשנה האחרונה  – התגברת על קשיים, התקדמת והעזת גם כשהיה לא פשוט בכלל.
ולא שכחת לחייך ..

אני מאחלת לך שתישאר תמיד אתה!
שתישאר רגיש לסביבתך אבל שלא תשכח את עצמך בדרך.
שתישאר מלא שמחת חיים ותמשיך לפזר אותה סביבך.
שתישאר מלא דמיון וסקרנות שאני מקווה שלא תאבד אף פעם.
שתישאר חבר טוב ואח נהדר!
שתזכור תמיד כמה אתה נפלא וחכם ומופלא ושתאמין בעצמך כמו שאנחנו מאמינים בך.
אני מאחלת לך שתמיד תזכור ותרגיש כמה אתה אהוב.

אמא

רק רציתי חטיף אנרגיה או שעה בחייה של אמא עם הפרעת קשב בסוף אוגוסט

אחר צהריים בבית.
הילדים בזמן המסך היומי ואני עם 5 דקות שקט לקפה.
ומתחשק לי משהו ליד הקפה.
קמתי לקחת לי חטיף אנרגיה.
פותחת את ארון המזווה ומגלה משהו שהוא ספק לכלוך ספק חי …
מוציאה הכל מנקה ומחזירה.
ואז לוקחת את המגבת שהשתמשתי בה לסל הכביסה.
מגלה כמה כביסה יש ומייד מתחילה למיין מה אפשר לשים במייבש ומה לתלות.
לוקחת כביסה למכונה ומפעילה מכונה אחת.
בדרך מתעצבנת על איך שהמקלחת ילדים נראית וחוזרת לנקות אותה…
בנתיים המדיח סיים לעבוד – מפנה כלים למקומם וממלאה אותו בכלים שחיכו בכיור לתורם מאז ארוחת הבוקר.
ובדרך מנקה את הכיריים והשיש ומחזירה כלים אחרים למקום.
ואז שומעת צעדים מתקרבים וילדה אחת מופיעה ומכריזה שהיא רעבה והגיע הזמן לארוחת ארבע.
היא בוחרת מה היא רוצה ומייד קוראת לשלושת האחרים להצטרך אליה..
ארבעה ילדים יושבים ואוכלים ומדברים.
אני מכינה לי קפה חדש…
בנתיים הילדים סיימו. הם מפנים ומנקים אחריהם ואני מודה לאלוהי ממציא מגבוני הניקוי החד פעמיים
וקמה לקחת לי חטיף שוקולד מהמקרר..

מבטיחה בקרוב פוסט עם תמונות מעלילות הקיץ שלנו…