שיחה שהייתה לי עם איימי:
– "אמא את יודעת איש אחד לא האמין בעצמו בכלל.
כשהוא היה בגיל גן בערך הוא חשב שהוא לא יכול לעשות כלום.
אבל כשהוא גדל הוא התחיל להאמין בעצמו ובסוף הוא המציא את הדיסק און קי. "
– למה הוא לא האמין בעצמו?
– "אני לא יודעת. אולי הוא לא הצליח בהרבה דברים אז הוא הפסיק להאמין שהוא מסוגל. "
– זאת נשמעת לי הרגשה מאד קשה לחשוב שאני לא מסוגלת לכלום.
– "אולי ההורים שלו לא אמרו לו מספיק שהם גאים בו על מה שהוא כן מצליח בו?
אם הם היו אומרים לו שהם גאים בו על מה שהוא כן מצליח בו, כמו שאתם אומרים לי,
הוא היה לומד יותר מהר להאמין בעצמו גם. ואז הוא היה מעיז לנסות. כי לכולם קשה במשהו.
גם לי יש דברים שיותר קשה לי בהם מאחרים. השאלה אם חושבים על מה שקשה ולא מצליחים בו
או על מה שכן מצליחים. "
– (אני עם דמעות בעיניים) אם אני מבינה נכון – את אומרת שאנחנו צריכים לבחור לחשוב על הדברים שאנחנו כן מצליחים בהם ואז מאמין בעצמנו יותר ונעיז לנסות גם דברים שקשים לנו עד שנצליח
גם בהם?
– "כן! וזה גם עוזר שאמא ואבא אומרים שהם גאים בך על מה שאתה מצליח בו ומזכירים לך הרבה פעמים את הדברים שאתה טוב בהם.
למשל המשחק הזה עם המספרים. את לא טובה בחשבון אמא אבל אם תאמיני בעצמך הרבה ותנסי הרבה בסוף אולי תיהיי טובה כמוני במשחק הזה. "
[ולא לא האמנתי בעצמי מספיק עדיין כדי להצליח במשחק… או לנסות אותו…]
כבר בגיל כזה מאמנת?….
פינגבק: איימי שלי בת 9 | Mommy Pooh