רק צריך לבחור להאמין!

שיחה שהייתה לי עם איימי:
– "אמא את יודעת איש אחד לא האמין בעצמו בכלל.
כשהוא היה בגיל גן בערך הוא חשב שהוא לא יכול לעשות כלום.
אבל כשהוא גדל הוא התחיל להאמין בעצמו ובסוף הוא המציא את הדיסק און קי. "
– למה הוא לא האמין בעצמו?
– "אני לא יודעת.  אולי הוא לא הצליח בהרבה דברים אז הוא הפסיק להאמין שהוא מסוגל. "
– זאת נשמעת לי הרגשה מאד קשה לחשוב שאני לא מסוגלת לכלום.
– "אולי ההורים שלו לא אמרו לו מספיק שהם גאים בו על מה שהוא כן מצליח בו?
אם הם היו אומרים לו שהם גאים בו על מה שהוא כן מצליח בו, כמו שאתם אומרים לי,
הוא היה לומד יותר מהר להאמין בעצמו גם. ואז הוא היה מעיז לנסות. כי לכולם קשה במשהו.
גם לי יש דברים שיותר קשה לי בהם מאחרים. השאלה אם חושבים על מה שקשה ולא מצליחים בו
או על מה שכן מצליחים. "
– (אני עם דמעות בעיניים) אם אני מבינה נכון – את אומרת שאנחנו צריכים לבחור לחשוב על הדברים         שאנחנו כן מצליחים בהם ואז מאמין בעצמנו יותר ונעיז לנסות גם דברים שקשים לנו עד שנצליח
גם בהם?
– "כן!  וזה גם עוזר שאמא ואבא אומרים שהם גאים בך על מה שאתה מצליח בו ומזכירים לך הרבה פעמים את הדברים שאתה טוב בהם.
למשל המשחק הזה עם המספרים.  את לא טובה בחשבון אמא אבל אם תאמיני בעצמך הרבה ותנסי      הרבה בסוף אולי תיהיי טובה כמוני במשחק הזה. "

[ולא לא האמנתי בעצמי מספיק עדיין כדי להצליח במשחק… או לנסות אותו…]

חשבון הנפש השנתי או פוסט יומולדת

ושוב עברה שנה. והגיע הזמן לחשבון הנפש השנתי.
אני קוראת את הפוסטים שכתבתי לעצמי בשנה שעברה ולפני שנתיים ומבינה שחלק מהדברים חזרו על עצמם. חלק בעוצמה חזקה יותר. חלקם בצורה שונה.
למדתי מחדש דברים שכבר למדתי. הגבתי אחרת במקרים מסויימים.
התחדדו דברים…

למדתי המון דברים על כל מי שמקיף אותי לטוב ולרע.
למדתי על עצמי.
גיליתי שאני עדיין יכולה ליפול לתהומות עמוקים מאד…
אבל גם נוכחתי שוב שאני מצליחה לטפס מהם חזרה.
זו הייתה שנה עמוסה מאד מתישה מאד שלימדה אותי הרבה מאד.
הרבה על ילדיי על כל אחד מהם לחוד ועל ארבעתם יחד.
ומתוך כך גם נאלצתי להתמודד מול עצמי –
מול האמא שאני רוצה להיות והאמא שאני בפועל ומול הפער בין שתיהן.
מול האשה שאני.
מול בת הזוג שאני רוצה להיות ובת הזוג שאני.
מול החברה שאני.
אני מסתכלת על כל הפערים ומנסה להפיק מהם תובנות.
על מה אני רוצה לשנות שנה הבאה?
מה אני רוצה לשמר?
אילו מטרות חדשות אני רוצה להציב לעצמי?
אילו כוחות אני רוצה לחזק בי?

בשנה האחרונה  הרגשתי לא פעם בתוך מערבולת.
והייתי צריכה להיאחז חזק כדי לטפס ממנה החוצה ולא להישאב לתהום.
וגם למדתי מתוך הקושי הזה עלי ועל סביבתי וגם על המערבולת.
אני יודעת היום שהמערבולת הזו בכל מיני מובנים היא חיי.
וחלקים ממנה תלויים בי אם היא מתסחררת לתהום או למעלה.
וחלקים אחרים לא תלויים בי ואין לי שליטה עליהם.

השנה האחרונה הייתה לא פשוטה בכלל.
לצד המון רגעים טובים היו המון רגעי יאוש ותסכול.
המון רגעים כואבים ומייאשים.
המון דברים שלא היו תלויים בי ולא יכולתי לשנות רק להישאר מתוסכלת ולנסות ללמוד מזה משהו לעתיד…
המון התלבטויות…  המון שאלות…  מעט תשובות מוחלטות…
אוקיינוס של רגשות אשמה –
כלפי הילדים כל אחד לחוד וארבעתם יחד – על מה שהייתי רוצה לתת להם ואני לא מצליחה,
על חוסר הסבלנות שלי לפעמים כשלא מגיע להם,
על דברים שאני לא יכולה לעשות בשבילם על כאבי לב שאני לא יכולה לחסוך מהם,
כלפי האיש שלי – זה שבחר לחלוק איתי את חייו והולך איתי את כל המסע,
זה שכל כך הרבה פעמים היה צריך לעזור לי לטפס מתהומות ולמשוך אותי למעלה.                             מקווה שלפעמים אני גם עושה את בשבילו…
כלפי החברות  – שאני לא מצליחה להיות שם בשבילן כמו שהייתי רוצה.
כלפי עצמי – על שאני לא מאמינה בעצמי מספיק.
על כל מה שהייתי רוצה לעשות בשביל עצמי ואני לא יכולה – אם בגלל המצב הכלכלי שלנו,                                                                      אם מחוסר זמן, אם מחוסר אמונה עצמית ביכולות שלי.
על שלפעמים אני לא מעריכה את עצמי גם את מה שאני כן עושה וכן מצליחה בתוך המציאות הלא          פשוטה של השנה האחרונה.
למדתי המון על הכוחות של הילדים שלי וגם על הקשיים שלהם.
מתוך התהליך הזה למדתי מי אנשי המקצוע שאני רוצה עבור הילדים שלי.
וגם נוכחתי שוב איזו השפעה משמעותית יש למטפלים טובים.
למדתי שלפעמים הבחירה בין הצרכים של ילדיי מעלה לא רק מראה כואבת מולי אלא גם המון ביקורת מהסביבה שאני צריכה לעמוד מולה.
למדתי שאני מסוגלת לעמוד מול הביקורת ורגשות האשמה שאחרים מעלים לי ולדבוק בבחירותי גם כשאחרים חושבים שהן שגויות.
וגם למדתי שיש לפעמים מחיר לביקורת כזו שמוטחת בי – מחיר של לילות לבנים, רגשות אשמה שמתחזקים, בדיקה עצמית מחודשת.
ילדיי לימדו אותי שוב שהביחד שלנו חזק מהכל ושלמרות שכל אחד מהם משלם מחיר על המצב ועל חוסר האפשרות שלנו למלא את הצרכים של ארבעתם במלואם הביחד המשפחתי שלנו חזק והביחד שלהם חזק.
הם לימדו אותי שהמשפחה זה הכי חזק וחשוב ושביחד אנחנו מנצחים גם אם יש בורות בדרך ….
הם לימדו אותי שתמיד אני יכולה להמשיך להתאמן לנסות לקפוץ גבוה יותר ורחוק יותר ושעם האמונה שלהם מאחורי לפעמים אני מצליחה…
למדתי שלפעמים אני לא יכולה להימנע מלפגוע באחרים בבחירות מסויימות שלי ולמדתי שלפעמים זו בחירה שלהם להיפגע ואין לי יכולת לתקן או להקל עליהם.
למדתי שכשלי טוב בתוך הגוף שלי זה מקרין החוצה.
למדתי שחיוך מגייס ומסייע הרבה.

אחרי התהליך שעברתי מול עצמי השנה אני מצליחה להיישיר מבט לסופה הזו ולדעת שאני עומדת מולה.
לא נכנעת. גם אם אני מתכופפת לפעמים…
אני יודעת שאני לא עומדת מולה לבד.
אני יודעת שהסופה הזו לקחה איתה אנשים מסויימים מחיי לחלקם אתגעגע וחבל לי שבחרו לעזוב ולחלקם לא וטוב שנפרדו דרכינו.
יש ימים שהרוח מצליחה, בעזרת אנשים מסויימים, לכופף אותי ולהחליש אותי.
אבל בסוף אני מתרוממת חזרה מישירה אליה מבט ומנסה להזדקף אל מול הרוח.
ויש ימים שאני עומדת זקופה וגאה מול הרוח הזו.
זו אני!
אלה חיי!

מאחלת לעצמי לשנה הקרובה –
* שאזכור כל יום השנה להישאר זקופה וגאה בעצמי.
* שאסתכל על היש יותר מעל האין והחסר.
* שאדע לטפוח לעצמי על השכם ולהעריך את עצמי על מה שאני מצליחה לעשות
יותר משאלקה את עצמי על מה שלא הצלחתי/הספקתי/יכולתי.
* שאזכור לעשות גם בשביל עצמי.
* שאצליח להיות חברה יותר טובה.
* שאצליח לישון יותר בשלווה.