שיחות עם בכורתי 1#

לילדים שלי אני משתדלת להגיד כל יום שאני אוהבת אותם.
לכל אחד לחוד.
שאני אוהבת הכי בעולם. ככה בדיוק כמו שהם.
איימי לפעמים מנסה להקשות עלי – "ואם אני לא אצליח במבדק בחשבון?"
עניתי שאני אוהבת אותה בגלל שהיא היא. לא בגלל שהיא כן או לא יודעת חשבון.
ושאוהב אותה גם אם כן תצליח במבדק.

בכורתי אומרת שברור שאני אוהבת אותה כי אני אמא שלה ואני חייבת.
עניתי לה שלצערי לא תמיד זה כזה ברור.
שאני שמחה לשמוע שלה זה ברור וידוע שאמא שלה אוהבת אותה.
היא הקשתה ואמרה שברור שאנחנו חושבים שהיא יפה כי אנחנו ההורים שלה,
אבל שעובדה שהיא יותר שמנה מכל החברות שלה ויותר נמוכה ופחות דברים אחרים…
עניתי לה את מה שהיום אני מקווה שמישהו היה טורח להגיד לי אז – כשהייתי בגילה – אמרתי לה שבעיני היא יפה בדיוק כמו שהיא.
כי זאת היא.
אמרתי שאם יש דברים שהיא רוצה לשנות אפשר לדבר על זה ולחשוב איך לשנות אבל זה יעשה אותה יפה אחרת. לא יפה יותר או פחות.
אמרתי לה שאני לא מכירה אף אשה שאוהבת את הכל בגוף שלה.
גם הרזות, גם השמנות, גם הנמוכות וגם הגבוהות וגם הממוצעות כל הנשים שאני מכירה היו שמחות לשנות משהו. כל אחת ומה שמפריע לה.
אמרתי לה שאני חושבת שהסוד הוא ללמוד לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו –
עם הדברים שהיינו רוצות לשנות.
אמרתי שלי לקח הרבה שנים לעבור את התהליך הזה.
אמרתי שלדעתי לאהוב את עצמי כמו שאני – לא מושלמת – לא אומר שאני לא פועלת לשנות דברים שאני רוצה ויכולה לשנות זה רק אומר שאני עושה את השינוי ממקום אחר.
אמרתי לה שאני אוהבת אותה כל יום בדיוק כמו שהיא באותו יום.
אמרתי לה שאני מאחלת לה שייקח לה הרבה פחות שנים ממני לאהוב את עצמה ככה גם.