אנשים טובים בדרך…

יומולדת 7 של איימי התקרבה. ולראשונה היא ביקשה יומולדת לכל הכיתה.
אנחנו התלבטנו.
האם זה מה שנכון לה? איך נחגוג לה כך שנענה על הבקשה אבל גם שתצליח להנות?
וגם איך נעמוד בזה כלכלית?
ואז התשובה הגיעה כדרכן לפעמים של תשובות מוצלחות במיוחד בהפתעה.
ענת שפגשה אותנו ושמעה מאיימי מה היא רוצה הודיעה שהיא תבוא לעשות לה את היומולדת כמתנה.
ולא שכחה. בתחילת מרץ קיבלתי טלפון – "לא קבענו שאני באה להפעיל אצלכם יומולדת בקרוב?"
יומולדת מה הבעיה נכון?
ילדים.. משחקים.. הפעלות.. כולם שמחים נכון?
אז זהו שאצלנו לא.
וענת אפילו לרגע לא נבהלה – קבעה איתנו פגישה דיברנו והסברתי מה לדעתנו עלול להפריע לאיימי בהפעלה רגילה וחשבנו ביחד איך להתאים כך שהיא תהנה וגם שאר הילדות.
הנושא הנבחר היה פרוזן – לשבור את הקרח.
אנחנו קישטנו. הכנו שולחן אוכל – עם כוכב פירות.. ירקות צבעוניים…
כריכי כוכבים. וגם מגוון עוגיות שאבא של איימי קישט בכישרון רב כך שהתאימו בדיוק לנושא הנבחר.
מיקדנו את היומולדת בתחנות יצירה שונות כך שאיימי תוכל לדלג בין הפעילויות איך שירגיש לה נכון.
אחרי שכל ילדה קישטה לעצמה גלימה…
חרזה לעצמה שרשרת.
והצטלמה בתור אנה או אלזה או כריסטוף.

ענת עשתה לבנות כמה הפעלות קצרות שאיימי הייתה במרכזן כדי לתת לה בכל זאת את מקום נסיכת היומולדת.
וכשאיימי הייתה מוצפת ויצאה למרפסת ענת המשיכה את ההפעלה לבנות ומיסמסה את אי הנוכחות של איימי כך שזה לא בלט.
אחכ ענת הושיבה את כל הבנות במעגל כשאיימי לידה.
כל ילדה השחילה חרוז על חוט ובירכה את איימי וחרזו לאיימי שרשרת ברכות שריגשה אותה מאד והיא נוצרת אותה מאז.

טקס יומולדת עם עוגת היומולדת שקושטה בכישרון ע"י אבא של איימי לפי ההוראות המדוייקות של איימי.

אחרי טקס היומולדת הילדות הכינו להן אולף ממרשמלו לבן וביגלה מקלות.

ואחרי שכולן הלכו כמובן עשינו טקס קריאת הברכות המשוקעות מחברות שלה ופתיחת מתנות וגילינו שגם המתנות נקנו בהתאמה ומחשבה על איימי ושימחו אותה מאד.

היומולדת הייתה מאד מוצלחת מבחינת איימי, ואני מקווה שגם לשאר הבנות.
ענת הצליחה בגדול!
גם לשמח מאד את הילדה שלי ואותנו בהתנדבות לעניין וגם ביישום המושקע, מלא המחשבה ומותאם לאיימי ומוצלח במיוחד!

מקווה שיהיו בדרכנו עוד הרבה ימי הולדת מוצלחים כאלה.

ועדה רפואית

לכבוד יומולדת 7 של איימי זומנו לועדה בביטוח לאומי.
תפקיד הועדה הוא לקבוע האם איימי זכאית להמשך קבלת הקצבה שבאופן הזוי קוראים לה קצבת נכות.

בועדה אתמול נכנסנו שנינו ואיימי והתיישבנו על שני כיסאות מול רופא ומזכירה.
שניהם הציגו את עצמם.
עיינו במסמכים ששלחנו מראש ובאלה שהבאנו איתנו כתוספת.
שאלו את איימי לפשר הכתר שהיה על ראשה והיא הסבירה שזה היומולדת שלה ושמשם נלך לחגוג לה יומולדת בכנפיים של קרמבו וגם הראתה להם שהיא לובשת חולצה שלהם.
שאלו שאלות על התפקוד הפיסי של איימי – אוכלת לבד? מתלבשת לבד? הולכת לבד לשירותים?
איימי התפלאה ששואלים אותה בכלל ואמרה שלפעמים היא צריכה עזרה אבל יכולה כמעט הכל לבד אפילו לטפס בסולם שקנינו לה ליומולדת.
ואז שאלו אותנו במה מתמקדים הקשיים – איימי הסתכלה עלי ושאלה מה שאלו?
עניתי ששאלו במה קשה לה והיא הורידה את הראש ואז הרימה שוב ואמרה שקשה לה עם חברים.
קשה לה לפעמים להבין מה הם אומרים או למה הם מתכוונים וקשה לה להסביר את עצמה לפעמים.
ושקשה לה שינויים – שהיא אוהבת לדעת מה מראש מה יהיה.
ושקשה לה שיש הרבה רעש בכתה. ואז שאלה אם היא יכולה לצאת.
הרופא אמר שהוא רוצה להקשיב קודם ללב שלה. והיא נבהלה לרגע כי לא הכנו אותה לזה מאחר ולא ידענו שתהיה בדיקה פיסית.
היא החזיקה אותי חזק ושאלה מה הוא רוצה לבדוק.
אמרתי שהוא רוצה להקשיב לה ללב. היא נתנה לי יד וביקשה שאשאר איתה.
עניתי שאהיה איתה כל הזמן. הרופא אמר שהיא יכולה לעמוד במקום לשכב על המיטה.
היא נעמדה לידו והסתכלה ואמרה לו שיש לו סטטוסקופ כמו שלה יש בכלי הרופא שלה.
ואז סובבה לו את הגב והרימה את החולצה ואיפשרה לבדוק אותה.
כשהוא סיים היא ביקשה לצאת.
היא יצאה לחונכת המההממת שלה מכנפיים של קרמבו שבאה איתנו כדי להיות עם איימי בחוץ אם יהיה צורך.

הרופא היה אדיב והועדה הייתה קצרה.
אני מקווה שלא נצטרך להגיע שוב עד שאיימי תהיה בת 18.
אבל המעמד היה לי לא פשוט.
בפעם הקודמת איימי לא הבינה על מה ולמה אנחנו שם והייתה הרבה יותר היסטרית וישבה בפנים שתי דקות עד שאבא שלה יצא איתה.
הפעם היא כבר מודעת יותר ושאלה שאלות. והיינו צריכים להסביר לפני, תוך כדי, אחרי.
כשחזרנו בערב מהפעולה של כנפיים של קרמבו [בה ציינו את יום הולדתה והיא כמעט ריחפה בה באוויר מרוב התרגשות] היא שאלה אם רופאים חושבים שאוטיזם זו מחלה?
עניתי שיש רופאים שחושבים ככה. ושאלתי מה היא חושבת?
היא אמרה שהיא חושבת שהיא שונה. לא חולה.
"אני חושבת אחרת מילדים אחרים המוח שלי עובד אחרת ואני מבינה דברים שונה אבל אני בריאה"
עניתי לה שהיא צודקת. ושאני לומדת ממנה להסתכל על העולם אחרת.
בבית היא הרשתה לי לחבק אותה. והזכירה לי שהקראתי לה בצהריים את מה שכתבתי לה ליומולדת.
ואז היא אמרה: את יודעת אני שמחה שאת אמא שלי את לומדת ממני דברים ואני לומדת ממך.
ותודה שאת מסבירה לי דברים שאני לא מבינה."

אחרי הצהריים כשאנחנו יצאנו מהועדה בביטוח לאומי איימי שחיכתה לנו ליד החונכת שלה בחוץ
שאלה מה הרופא אמר על הלב שלה אחרי שיצאה?
עניתי שהוא אמר לנו ששומעים שיש לה לב אוהב. שהלב שלה אמר לו שהיא ילדה שאוהבים אותה ושיודעת לאהוב.
איימי חיבקה אותי ושאלה: אז עכשיו אפשר ללכת לקנות גלידה?