אמא עייפה

החלטתי השנה לעשות משהו רק שלי ונרשמתי לסדנת כתיבה.
הפוסט הזה הוא התוצאה של אחת המשימות שניתנו לי בסדנה.

מי שנכנס אלינו הביתה מציין תמיד שהבית שלנו שמח.
שיש בו אווירה של משפחתיות וחיים.
הבית הוא צבעוני. בכל מקום שיכולתי יש צבע.
לפעמים בנגיעות לפעמים קיר שלם.
התוצאה בעיני, וגם בעיני אחרים מסתבר, היא בית שמח ושלנו.
מי שנכנס אלינו רואה ריצוף אפור ספריה אפורה וספה כחולה.
בדכ כביסה מקופלת או לא.
המוני ספרים…
תמונות ילדים על הקיר.
מטבח לבן, עם חיפוי כחול, מדיח, תנור, מקרר..
בד"כ כמה ילדים מתרוצצים בבית…
או צועקים בחדר או צוחקים בחדר
חלק מהילדים שלי בדכ גם לפחות אחד אם לא יותר לא שלי…
אני חושבת עד היום שצחוק ילדים זה הצליל הכי אהוב עלי בעולם.
שני הורים. אמא ואבא. ולפעמים הורים של ילדים אחרים גם…
בד"כ לפחות אחד מהם עם כוס קפה ביד.

אבל בערב כשהבית משתתק והילדים כבר במיטות יש זמן למחשבות.
ואז הן משתלטות…
כל מה שלא עשיתי היום…
כל מה שהייתי צריכה לעשות…
כל מה שרציתי…
כל מה שלא הספקתי…
כל רגשות האשמה מתפרצים להם ועולים להם…
המחשבות על מה אם? ואילו? ואם רק…
הג'ינגול המתמיד בין צרכי כל הילדים.
הצורך המתמיד לבחור הצורך של מי מהם לא יענה כרגע.
תור מי מהם עכשיו לחכות?
תור מי עכשיו לשלם את המחיר?
כמה חמור יהיה המחיר הזה? כמה נזק זה יעשה?
איך בוחרים תור מי לקבל מענה ותור מי לשלם מחיר?
איך אמא יכולה לבחור בין הילדים ?
כל יום מחדש אני מוצאת את עצמי מחדש חושבת ושוקלת ומתלבטת…
ולפעמים מתייאשת. מתייאשת מרוב נסיונות להיענות לצרכי כולם.
מתייאשת מהמחשבה מה יהיה מחר הויתור הפעם?
מתייאשת מרגשות האשמה שמציפים אותי.
ולפעמים חושבת שאולי הגיע הזמן לוותר.
אולי הגיע הזמן להבין שאין לי יכולת לתת לילדות מה שאני חושבת שהכי טוב בשבילן?
אין לי יכולת כלכלית לממן את זה. אין לי יכולת לנהל את כל מערך הצוותים הזה.
אני אפילו לא מצליחה לבחור את הצוות הכי מוצלח שלא יעזוב באמצע שנה.
כל פעם מחדש אני מתייאשת.. וחושבת  שאולי הגיע הזמן לוותר. להודות בכישלון.
ואז פתאום יש איזה רגע.. צחוק מתגלגל.. רגע של ביחד.. רעיון חדש או גילוי חדש שאחד מהם חייב לספר לי עליו.
ואני מסתכלת עליהם. על ארבעת פלאי העולם האלה שהם שלי. ומבינה שאסור לי.
אסור לי לוותר ואסור לי להתייאש. ואני צריכה להמשיך להילחם. גם כשלפעמים המלחמה היא בעצמי.
כי הם אלה שמנצחים. כל אחד מהם בדרכו.
כל אחד מהם בשביל שלו. עם היכולות שלו.
ואם הם לא מוותרים אז איך אני יכולה?

וכרגיל לסיום תמונות לחימום מצב הרוח: