הכי שונה – הכי מרגשת

איימי התחילה השנה כתה א'.
היא משולבת בכתה רגילה עם משלבות צמודות ולא קל לה בכלל.
בגלל המודעות העצמית הגבוהה שלה היא מזהה בדיוק במה היא שונה מהילדים האחרים לטוב ולרע שבשוני.
היא בודקת את השוני ומדברת עליו לא מעט וגם שואלת את עצמה ואותנו לא מעט שאלות.
אחת הכיתות בשכבה שלה היא כתת תקשורת. יש בה 7 ילדים וצוות מתוגבר.
איימי זוכרת את אחד הילדים שם שהיה איתה בגן תקשורת ולכן מייד הבינה את מהות הכתה.
הכתה שלה נבחרה לחנוך את כיתת התקשורת ובית הספר משום מה בחר להציג את זה בצורה גרועה.
איימי חזרה הביתה וסיפרה שיש כתה של ילדים שקשה להם.
קשה להם בהרבה דברים והם צריכים המון עזרה.
והכתה שלה תהיה החונכים שלהם והם יעזרו להם.
שאלתי למה הם לא פשוט חברים שלהם הרי זה ילדים בגילם?
היא ענתה שהסבירו להם שהם חונכים. ושהם צריכים לעזור להם לא להיות חברים שלהם.
חוץ מזה שדיווחתי להורים מהכתה על איך בחרו להציג את הילדים שלהם לשאר השכבה ושלדעתי כדאי לעשות תיקון היו לי המון דיונים על זה עם איימי שכאמור הבינה את מהות הכתה ואיך שבחרו להציג אותה וזה העלה לה המון שאלות על עצמה.

השבוע כשהיה לנו קצת זמן לבד הייתה לנו שיחה מרתקת.
[אני כותבת תקציר של השיחה חלק מהשיחה היה לעזור לאיימי למצוא את המילים להסביר את עצמה]:
היא התחילה לדבר על כך שהיא רוצה להיות בלי המשלבות.
שאלתי למה והיא הסבירה לי שזה שיש לה משלבות הופך אותה להכי שונה בכל הכתה.
שאלתי אם אין עוד ילדים ששונים בכל מיני דברים?
איימי: כן אבל אני הכי שונה.
– מה זה אומר?
היא הסבירה אני הכי הכי שונה ושזה מפחיד אותה כי אם כל הזמן יהיו איתה משלבות בסוף הילדים ידעו.
– ידעו מה?
איימי: אולי הם ינחשו שאני אוטיסטית.
– ומה יקרה אם הם ידעו שאת עם אוטיזם?
איימי: הם ישאלו למה אני לא בא4 [הכתה התקשורתית].
– ומה תעני להם?
איימי: אני לא יודעת.
ואז הסתכלה עלי ושאלה: למה אני לא בא4.
הרי גם להם יש אוטיזם. למה הם בא4 ואני עם משלבת?
הסברתי שלכל אחד יש דרך אחרת שבה הכי נכון וטוב לו ללמוד.
יש כאלה שלומדים הכי טוב לבד. או עם מורה לבד רק הם והמורה ואז הם בדרך כלל בחינוך ביתי.
ושיש כאלה שהכי טוב ונכון להם ללמוד בכתה עם מעט ילדים וכמה מורות כמו הילדים בא4
ושיש ילדים שהכי טוב ונכון להם ללמוד בכתה רגילה עם מורה אחת [איימי הוסיפה ועם המון המון רעש].
ושיש ילדים שצריכים קצת עזרה והם לומדים בכתה עם הרבה ילדים ומורה אחת אבל יש להם משלבת שעוזרת להם איפה שהם צריכים.
איימי: כמוני?
– כן.
איימי שלי השתתקה לרגע.
והלכה לענייניה.
בנתיים אחיה חזרו הביתה והיה הרבה בלגן ורעש.
כשחזר שקט יחסי הביתה הילדה המופלאה שלי ניגשה אלי ואמרה לי:
אמא רציתי להגיד לך תודה שהסברת לי שיש כל מיני שיטות ללמוד עכשיו אני לא מפחדת ממה הילדים יחשבו עלי אני אוכל להסביר להם שלי נכון משהו אחר.
תודה שאת אמא שלי.

מיותר לציין שמייד דמעתי מה שקצת הבהיל אותה.
חיבוק היא כמובן לא הרשתה לתת לה.
אבל להגיד שאני אוהבת אותה כן הורשיתי.

IMG-20141212-WA0002163Untitled3