יומולדת בגן…

היום הייתה יומולדת ראשונה אחהצ בגן של אורי שלי.
תמונה רגילה של ילדה ביומולדת בין חברים?  נכון?
אז זהו שלא!
קודם זו לא סתם ילדה זו הילדה שלי!
חוץ מזה זו אותה ילדה ששנה שעברה כשניסיתי ללכת איתה לימי הולדת בגן אחרי פעמים שלוש התייאשתי והפסקתי כי כל יומולדת עם מפעיל הפחיד אותה כל כך שאפילו להיכנס היה לה קשה.
באלו שניסינו היא ישבה עם הפנים מוחבאות בתוכי וידיים על האוזניים ואחרי כמה דקות יצאנו.
בימי הולדת בלי מפעיל היא פשוט ישבה עלי רוב היומולדת אם הסכימה ללכת.

החלטתי לנסות שוב.  שנה חדשה..   גן חדש..    ילדים חדשים…
אמרתי לה מראש שאני נשארת איתה והיא תבחר עד מתי אנחנו נשארות והיא יכולה לשבת עלי אם תרצה.
נכנסו וגילינו חיות. הפעלת חיות. תוכים..  וכלובים קטנים עם עכברים ונחשים.
התיישבתי בהכי פינה שיכולתי בלי לברוח לגמרי החוצה.
המפעיל הצליח לרתק את הילדים ולהצחיק אותם.
אורי שלי ישבה עלי כשהיא מחזיקה את הידיים שלי סביבה.
לאט לאט היא שיחררה את הידיים שלי. צחקה עם הילדים והסתכלה בעניין במופע תוכים.
לאט לאט ירדה ונעמדה לידי ואחרי כמה דקות הצעתי לה ללכת לשבת ליד החברות שלה. והיא הלכה.
וישבה.
אורי שלי. ישבה בין כל הילדים על המחצלת. כל שניה ורבע העיפה מבט לכיווני לבדוק שלא הלכתי.
אבל ישבה ונראתה נהנית.
ואני ישבתי בצד עם האימהות שנשארו.  בטווח עין. אבל בקצה השני מאורי.
וכמובן צילמתי אותה. ושלחתי דיווחים מתרגשים בזמן אמת לאבא שלה.
ואחרי שעה היא ניגשה אלי והודיעה: עכשיו אני רוצה ללכת הביתה.
הזכרתי לה שעוד יהיה טקס יומולדת ועוגה.
היא חשבה לשניה וחזרה על ההצהרה: אני רוצה הביתה עכשיו!
והלכנו.

בדרך הביתה סיפרתי לה כמה אני גאה בה!
שהתגברה על החשש הראשוני מהחיות ובחרה להישאר ביומולדת.
שהלכה לשבת ליד החברות שלה.
ושהצליחה להגיד לי במילים ברורות כשהספיק לה ורצתה ללכת הביתה.
אמרתי לה שאני חושבת שהיא הילדה הכי אמיצה ונהדרת בעולם.
והיא רק חייכה אלי. וסיפרה אחר כך לאבא כמה אמיצה ונהדרת היא הייתה ואיזה כיף היה ביומולדת.
ושהלכנו לפני הסוף כי כבר היה לה קשה לשבת ולהתגבר.

הלוואי ותמיד היא תזכור איזו אמיצה ואלופה היא.
הלוואי ותמיד תזכור כמה אני גאה בה.
הלוואי ותמיד תדע שהכי חשוב זה להכיר בכוחות של עצמך
ושזה נפלא לזהות מתי מספיק לה וצריך ללכת.
הלוואי ותמיד יהיו לה חברות שיקבלו אותה כמו החברות בגן הנוכחי.
הלוואי ותמיד תהיה מאושרת…