דאגות

תיכף מתחילה שנת לימודים חדשה ואיתה דאגות חדשות וישנות.
איימי מתחילה כתה א'.
IMG_9088ולצד החששות שכנראה חווה כל ילד שמתחיל בית ספר וכל אמא שמלווה ילד שמתחיל בית ספר פעם ראשונה יש דאגות נוספות אצלנו.
איימי מתעוררת בלילה מסיוטים שונים, בהם בצורות שונות, היא מביעה את החשש מכך שלא יקבלו אותה כי היא שונה.
היא חוששת שהילדים לא יראו את הצדדים הטובים שבה ויראו רק במה היא פחות טובה מהם ובמה היא מתקשה.
היא חוששת שיצחקו עליה כי יש לה משלבות.
הילדה המופלאה שלי הסבירה בעצמה למשלבות החדשות שלה מה בעצם התפקיד שלהן –
"כשאני צריכה עזרה תעזרי לי וכשלא אז תהיו רק ליד שאני אוכל לבקש עזרה כשאצטרך.
במה אני צריכה עזרה? לפעמים אני לא מבינה מה הילדים אומרים למשל חוקים וכללים של משחקים אני לא תמיד מבינה ואז אני צריכה שתסבירי לי אותן ולפעמים כשאני רוצה להגיד משהו המילים מתבלבלות לי וגם בזה לפעמים אני צריכה עזרה אבל אל תדאגי אני אכיר לך את החברות שלי ואבקש מהן שנשתף אותך במשחקים אז לא תיהיי בודדה"
והחששות שלה כמובן הם גם החששות שלי – איך היא תסתדר?
כל הקונספט של בית ספר – כל כך הרבה ילדים בכתה אחת עם מורה אחת הוא לא אידאלי לשום ילד.
אז לילדה שלי עם מכלול הקשיים שלה?

וקטנתי שעברה שנה כל כך לא פשוטה עם תחלופת המשלבות וצוות שלא היה כולו תומך כמו שצריך.
ועשתה דרך כל כך ארוכה בשנה שחלפה ובחופש.
DSC_0099אמנם היא תלך לגן שאיימי הייתה בו השנה ואין לי ספק שהגננת והסייעת בו הן בדיוק המקום הנכון בשבילה ועדיין הדאגות אוכלות אותי.

והדאגות הכלכליות שלא עוזבות.
ישבנו לתכנן תקציב.
צריך לשלם למשלבות…  לכל המטפלות הפארארפואיות ….    תשלומי בית ספר..  גן.. ועד הורים..
ציוד לימודים…
חוג או שניים…   קבוצה למיומנויות חברתיות…   וזה בלי להכניס לתקציב משהו לאבא או אמא…

בשנה החולפת הצלחנו לגייס קצת כסף לקרן של הבנות.
התרומות לא הספיקו כדי לממן את הכל אבל כן עזרו לחלק מהתשלומים כך שהצלחנו לממן את כל מה שהיה מהותי וחשוב.
השנה אין כלום בקרן.
חלק מתכנון התקציב השנה יצטרך לכלול בחירות כואבות – על מה מוותרים?
למי מהן יותר חשוב ובוער טיפול מסויים ומי תצטרך כרגע לוותר ולחכות?
נצטרך לשבת מול הגדולים ולהסביר להם שאין.
שגם הם יצטרכו לשלם מחיר ולוותר על חלק מהפעילויות שלהם כי פשוט אין.
וגם אנחנו…  חלום הלימודים שלי נגנז לנצח כנראה.
יחד עם כל מיני תוכניות אחרות לפעילויות…
זה כואב. גם בקיץ מעבר לתערוכה אחת שביקרנו בה לא הלכנו לשום מקום שדרש תשלום בכניסה.
כי פשוט אין לנו.
עשינו הרבה בקיץ בבית.
ומקווה שבזמן שנשאר נצליח למצוא עוד דרכים יצירתיות להנות יחד.
אבל אני מודה שבלילה כשהילדים כבר ישנים הדאגות אוכלות אותי.
איך מחליטים על מה מוותרים? איך מחליטים על איזה טיפול מוותרים?
איך בוחרים בין צרכי הילדים מה כרגע יותר חשוב?
איך מסבירים לשאר שאין בלי שירגישו חוסר?
איך ישנים בשקט עם כל הדאגות האלה?

תיכף מתחילה שנה חדשה.
וכמו כל שנה הבקשה העיקרית שלי היא שקט.
שקט חיצוני ושקט פנימי.
שקט שיאפשר לי לישון בשקט בלילה בלי דאגות שאוכלות אותי ובלי צורך לבחור בין הצרכים של ילדיי.

אז השנה לראש השנה אני מבקשת מי שרוצה לתרום ולסייע לנו אנו נשמח להודות גם במכתב תודה אם תרצו על שם התורם או אם תרצו לתרום כמתנה על שם מי שבשמו ניתנה התרומה.
נשמח לכל עזרה.
התרומות מוכרות לצרכי מס.

ניתן לתרום בדרכים הבאות:
1. להעביר לקרן מיוחדת שהוקמה לצורך כך ע"ש "חברים לרפואה" עבור איימי ואורי
רונן באמצעות העברה/הפקדה ישירה לחשבון:
בבנק פועלים סניף 681 -דיזנגוף
מס ח-ן 568135
(נא לפקסס העתק אישור העברה/הפקדה לפקס 03-5792223 לצורך משלוח קבלה)

2. שליחת צ'ק ע"ש "חברים עבור איימי ואורי רונן" לכתובת משרדי "חברים לרפואה"
ת.ד. 6782 רמת-גן 52167.

3. באמצעות כרטיס אשראי: בטלפון: 03-5777666

מי ייתן ותהיו תמיד בצד הנותן

 

מחשבה אחת על “דאגות

  1. פינגבק: התחלות…. | Mommy Pooh

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s