התחלות….

ביום שני 1.9.2014 שלושה מילדיי מתחילים מסגרות חדשות.
ובעצם כולנו נתחיל להתרגל לשגרה חדשה.
איימי מתחילה כתה א'.
ואורי מתחילה גן חובה.
שתיהן עם  משלבות חדשות.
אמא שלהן איכשהו מצאה את עצמה בשני ועדי הורים אז הרבה בהצלחה גם לי…

גם בגן וגם בבית ספר כבר היו אסיפות הורים.
בשני המקומות עמדתי נרגשת, חוששת וקצת דומעת וסיפרתי על הבנות המופלאות שלי בשלושה משפטים.
בשני המקומות הסברתי במשפט וחצי שיש לי ילדה מופלאה חכמה ונהדרת עם קשיי תקשורת ושלכן תהיה לה משלבת בגן/בית ספר.
בשני המקומות השתנקתי קצת.
בשני המקומות האיש שלצידי החזיק לי את היד וחיבק אותי כשסיימתי.

ועכשיו שני לילות לפני אני מוצאת את עצמי מתרגשת מאד.
אבל גם מאד חוששת.
שתיהן עם משלבות חדשות.
אני כל כך מקווה שהבחירה לנו תוכיח את עצמה. אבל הדאגות לא עוזבות.
האם המשלבות ימצאו את מקומן שלהן?
האם המשלבות יצליחו לראות את הילדות כמו שהן?
האם הן ימצאו את הקו הדק בין סיוע יתר לבין סיוע מועט מדי?
האם הן יראו אותן כמו שהן – עם החוזקות והחולשות?
האם יחזקו ויעצימו אותן במקומות החזקים ויתנו להן מקום גם למקומות המאתגרים?

איימי כבר גדולה ומבינה.
וגם מאד מודעת לעצמה.
יש בזה הרבה עוצמה ויופי אבל זה גם מעורר אצלי הרבה דאגות.
האם הילדים סביבה יצליחו לראות אותה דרך השונות?
האם היא תמצא חברות?
האם הן יצליחו לראות גם את הצדדים המופלאים ונהדרים שלה?
האם יתנו לה מקום לכל הטוב והנפלא שבה?
האם יקבלו את החולשות והקשיים שלה?
אני כל כך מקווה שיהיה לה טוב.

ואורי שלי, קטנתי, שהיא כבר לא כל כך קטנה בגן חובה!
איך יהיה לה שם?
היא התקדמה כל כך בחופש!
הסגירות הזו שנכפתה עלינו – בהתחלה בשל המחלה ואחר כך בשל המלחמה עשתה לה כל כך טוב.
והיא התקדמה בכל כך הרבה מובנים בתוך זה.
מה יהיה עכשיו כשתיאלץ לחזור לעולם?
איך יהיה לה המפגש הזה?
כמה מההתקדמות תישאר? האם היא שוב תיסוג לתוך עצמה? האם שוב שמחת החיים תיעלם?
האם השנה יצליחו לראות אותה באמת בגן?
האם השנה יראו את הטוב והמופלא שבה אבל גם את החלקים המאתגרים?
האם השנה יתנו מקום גם לקשיים ולמקומות הפחות טובים גם אם הם לא לגמרי ברורים שבה או ששוב, כמו שנה שעברה, יפספסו אותה והיא תשלם מחיר לא פשוט על זה?

ואני – האם אני אצליח לתת לארבעתם את מה שהם צריכים?
בתוך כל הצמצומים התקציביים שנאלצנו לעשות השנה ויתרנו על מנחת שילוב.
האם אצליח לנהל את השילוב שלהן על הצד הכי נכון ומיטיב בשבילן?
האם אצליח לזהות הכל בזמן ולתת כלים, דרכי פעולה ופתרונות?
איזה מחיר הן ישלמו אם אטעה?
האם אפשר יהיה לתקן?
האם אצליח לתמרן בין כל המחוייבויות שיש עלי השנה?
האם ישאר לי זמן לנשום? להיות רק אני?

התחלות הן אף פעם לא קלות.
אני מאחלת לכל המתחילים התחלה חדשה השנה וגם לכל הממשיכים שההסתגלות תהיה קלה ומהירה ככל האפשר.
שתצליחו להביא את עצמכם כמו שאתם.
שתזכרו תמיד שאתם בדיוק כמו שאתם ככה זה טוב.
ששכל מי שמסביבכם ידע לקבל אתכם ככה – כמו שאתם.
שתמצאו את החברים הכי נכונים וטובים לכם.
ותדעו להרחיק ולהתרחק ממי שלא.
שתהיו מוקפים באוהבים ורוצי טובתכם.
שתתקדמו ותתפתחו ותלמדו ותפזרו את הטוב שבכם סביבם.
שלא תיבהלו מהתאתגרים שתיתקלו בהם ותראו שיש סביבכם כאלה שרוצים לעזור ותשכילו להיעזר.
שתזכרו תמיד שאם מתברר שהדרך לא נכונה תמיד תמיד יש שביל אחר שאפשר לחפש ולפנות בו ולנסות דרך אחרת…

ילד יומולדת

ילד אהוב שלי

מחר אתה בן 9.
ילד פלא מופלא ומיוחד.
עברת שנה לא פשוטה, התמודדת עם אתגרים יחד עם כולנו וכמה אישיים שלך וצלחת אותם בהצלחה גדולה.
אני נפעמת ממך בכל יום מחדש – מהרגישות שלך…  מהכוח…  מהחוכמה…  מהיצירתיות….
מהעקשנות…
מהכוח הפנימי לא לוותר ולהמשיך להתאמץ בשביל מטרות שהצבת לעצמך למרות קשיים בדרך.
אני נפעמת בכל פעם מחדש מההתבגרות שלך מכמה בוגר אתה למרות גילך הצעיר.
אתה האח הכי טוב ומופלא שהאחיות שלך יכולות היו לבקש.

אני לומדת ממך המון ילד שלי.

אני רוצה לאחל לך שתישאר תמיד בדיוק כמו שאתה:
ילד מופלא ומרגש
ילד אהוב ומלא אהבה.
ילד רגיש ומרגש.
ילד יצירתי וחכם
ילד שלי.

ילד אהוב שלי.
אני רוצה לאחל לך שהשנה הקרובה תהיה שנה של:
הגשמת חלומות.
השגת מטרות.
התקדמות.
התפתחות.
אושר.
חברים חדשים.
גילויים חדשים.
המצאות חדשות.
שאלות ותשובות חדשות.
ובעיקר המון המון אהבה ושמחה.

ילד שלי אני מאחלת שתמיד תמיד תזכור כמה אתה אהוב.
אמא

12 שנות נישואים…

12 שנים עברו מאז הצהרנו בפני כל הקרובים לנו על אהבנו זו לזה.
12 שנים מאז מסיבת החתונה הכי שמחה ונפלאה שהייתי בה.
12 שנים שאתה מסרב להתחתן איתי שוב.
12 שנים שבהן גידלנו משפחה נפלאה ואוהבת.
12 שנים בהן עברנו יחד רגעים טובים.
12 שנים בהן צלחנו יחד את הרגעים הפחות טובים ומרובם יצאנו מחוזקים וקרובים יותר.
12 שנים וממשיכים לספור…

מאחלת לנו בדיוק את מה שאיחלתי בשנה שעברה:
עוד עשורים רבים יחד..
שתמיד נזכור למה בחרנו זו בזה ושבכל בוקר נבחר את אותה בחירה מחדש.
שהזוגיות, האהבה והביחד שלנו ילכו ויתחזקו עם השנים.
להמשיך להתגבר על כל המכשולים יד ביד.
שנזכור לפנות אחת לשני תמיד ושנמשיך למשוך אחת השני כל  הזמן למעלה.
שנמשיך לגדל את משפחתינו באהבה ושילדינו ידעו תמיד כמה הם אהובים.
כשנזדקן זה לצד זו נסתכל אחורה בעיקר בחיוך.

אוהבת אותך איש שלי!
אוהבת אותך יותר משנה לשנה….

 

דאגות

תיכף מתחילה שנת לימודים חדשה ואיתה דאגות חדשות וישנות.
איימי מתחילה כתה א'.
ולצד החששות שכנראה חווה כל ילד שמתחיל בית ספר וכל אמא שמלווה ילד שמתחיל בית ספר פעם ראשונה יש דאגות נוספות אצלנו.
איימי מתעוררת בלילה מסיוטים שונים, בהם בצורות שונות, היא מביעה את החשש מכך שלא יקבלו אותה כי היא שונה.
היא חוששת שהילדים לא יראו את הצדדים הטובים שבה ויראו רק במה היא פחות טובה מהם ובמה היא מתקשה.
היא חוששת שיצחקו עליה כי יש לה משלבות.
הילדה המופלאה שלי הסבירה בעצמה למשלבות החדשות שלה מה בעצם התפקיד שלהן –
"כשאני צריכה עזרה תעזרי לי וכשלא אז תהיו רק ליד שאני אוכל לבקש עזרה כשאצטרך.
במה אני צריכה עזרה? לפעמים אני לא מבינה מה הילדים אומרים למשל חוקים וכללים של משחקים אני לא תמיד מבינה ואז אני צריכה שתסבירי לי אותן ולפעמים כשאני רוצה להגיד משהו המילים מתבלבלות לי וגם בזה לפעמים אני צריכה עזרה אבל אל תדאגי אני אכיר לך את החברות שלי ואבקש מהן שנשתף אותך במשחקים אז לא תיהיי בודדה"
והחששות שלה כמובן הם גם החששות שלי – איך היא תסתדר?
כל הקונספט של בית ספר – כל כך הרבה ילדים בכתה אחת עם מורה אחת הוא לא אידאלי לשום ילד.
אז לילדה שלי עם מכלול הקשיים שלה?

וקטנתי שעברה שנה כל כך לא פשוטה עם תחלופת המשלבות וצוות שלא היה כולו תומך כמו שצריך.
ועשתה דרך כל כך ארוכה בשנה שחלפה ובחופש.
אמנם היא תלך לגן שאיימי הייתה בו השנה ואין לי ספק שהגננת והסייעת בו הן בדיוק המקום הנכון בשבילה ועדיין הדאגות אוכלות אותי.

והדאגות הכלכליות שלא עוזבות.
ישבנו לתכנן תקציב.
צריך לשלם למשלבות…  לכל המטפלות הפארארפואיות ….    תשלומי בית ספר..  גן.. ועד הורים..
ציוד לימודים…
חוג או שניים…   קבוצה למיומנויות חברתיות…   וזה בלי להכניס לתקציב משהו לאבא או אמא…

בשנה החולפת הצלחנו לגייס קצת כסף לקרן של הבנות.
התרומות לא הספיקו כדי לממן את הכל אבל כן עזרו לחלק מהתשלומים כך שהצלחנו לממן את כל מה שהיה מהותי וחשוב.
השנה אין כלום בקרן.
חלק מתכנון התקציב השנה יצטרך לכלול בחירות כואבות – על מה מוותרים?
למי מהן יותר חשוב ובוער טיפול מסויים ומי תצטרך כרגע לוותר ולחכות?
נצטרך לשבת מול הגדולים ולהסביר להם שאין.
שגם הם יצטרכו לשלם מחיר ולוותר על חלק מהפעילויות שלהם כי פשוט אין.
וגם אנחנו…  חלום הלימודים שלי נגנז לנצח כנראה.
יחד עם כל מיני תוכניות אחרות לפעילויות…
זה כואב. גם בקיץ מעבר לתערוכה אחת שביקרנו בה לא הלכנו לשום מקום שדרש תשלום בכניסה.
כי פשוט אין לנו.
עשינו הרבה בקיץ בבית.
ומקווה שבזמן שנשאר נצליח למצוא עוד דרכים יצירתיות להנות יחד.
אבל אני מודה שבלילה כשהילדים כבר ישנים הדאגות אוכלות אותי.
איך מחליטים על מה מוותרים? איך מחליטים על איזה טיפול מוותרים?
איך בוחרים בין צרכי הילדים מה כרגע יותר חשוב?
איך מסבירים לשאר שאין בלי שירגישו חוסר?
איך ישנים בשקט עם כל הדאגות האלה?

תיכף מתחילה שנה חדשה.
וכמו כל שנה הבקשה העיקרית שלי היא שקט.
שקט חיצוני ושקט פנימי.
שקט שיאפשר לי לישון בשקט בלילה בלי דאגות שאוכלות אותי ובלי צורך לבחור בין הצרכים של ילדיי.

אז השנה לראש השנה אני מבקשת מי שרוצה לתרום.

מי ייתן ותהיו תמיד בצד הנותן