פוסט מההסגר…. [פוסט ארוך מאד ומלא תמונות]

עברנו מסיבות סיום [שאולי בסוף אפרסם פוסט עליהן] ואז חלו פה.
אורי חלתה באבעבועות. ושאר האחים הוכנסו לכוננות מדבקים.
גם איימי וגם אורי פיספסו את הימים האחרונים בגנים.
איימי התבאסה מאד. היה לה עצוב מאד שלא הצליחה להיפרד מגן חובה והיא מאד התגעגעה לחברות. אורי הייתה חולה מאד עם חום גבוה שלא ירד כמה ימים ואומללות מתמשכת.
אבל לאט לאט התחיל להשתפר…
ואז איימי ומאי נדבקו. אבעבועות אבל במבצע 1 +1 יחד עם סטרפטקוק.
שניהם פרחו וזכו באנטיביוטיקה ביחד עם האבעבועות. וכל זה תוך כדי מלחמה…
כששבועיים מתוך הזמן הזה גם אבא היה בנסיעת עבודה ואני הייתי לבד עם ארבעה ילדים ששלושה מהם חולים.
אז חודש שלם כמעט היינו בהסגר. לא אירחנו חברים כדי לא להדביק ולא יכולנו לצאת לשום מקום.
אבל היינו צריכים לא לטפס אחד על השני אז עשינו דברים בבית.

הנה כמה מהדברים שעשינו:
בנינו טירה מפוארת מקרטונים. הכנתי לוח ללימוד שעון שהילדות יוכלו לסובב בעצמן. כל שנה בחופש הגדול אנחנו מכינים דמות של עצמנו.
אני מציירת את מתאר הגוף של הילדים על בריסטול והם מציירים/גוזרים ומדביקים לעצמם בגדים ופנים ושיער.
אז גם השנה עשינו אותו דבר. מסביב לדמות אנחנו מוסיפים מתוך מגוון האפשרויות מה שהילדים בוחרים לכתוב על עצמם. אורי בחרה לכתוב שכשתהיה גדולה היא רוצה להיות גננית תותים – מקצוע שהמציאה בעצמה ומשמעותו [בדקתי איתה כדי להיות בטוחה שהבנתי] זה שהיא תלמד את כל מי שרוצה איך לגדל את התותים הכי טעימים בעולם כמו של תותית.
הצבעים האהובים על איימי השנה הם סגול וצהוב. הרבה זמן זה היה רק צהוב והשנה נוסף הסגול של רפונזל.
אני נהנית לראות כל שנה מחדש איך ארבעתם עוזרים לאחד לשני ברעיונות וגם בפועל בגזירה ובצביעה. וכל שנה יוצא משהו חדש לגמרי ושונה משנה שעברה שאנחנו תולים בבית במסדרון לכל אחד על הלוח שלו לכמה זמן ככה שאנחנו ממשיכים להנות מהיצירות.

כשנמאס לנו מהטירה חתכנו מחדש חלק מהקרטונים והפכנו אותה לתיאטרון בובות.
הילדים גם יצרו מגלילי נייר טואלט, גלילי נייר מגבת ונייר מבריק צבעוני בובות לתיאטרון: הכנו ואכלנו כדורי שוקולד: התחפשנו והמצאנו הצגות… התחבקנו.. רבנו והשלמנו.. שיחקנו במשחקי קופסא… וגם סידרנו צעצועים בשורות [לפי הילדה שלי זה מרגיע…] שמענו מוסיקה: כתבנו שירים וסיפורים: היינו אצל סבא וסבתא בקיבוץ ושם יכולנו גם להיות קצת בחצר. הדפסנו תמונות שבחרנו ואז גזרנו אותן ועשינו מהן פזל. ציירנו, הדבקנו, צבענו דפי צביעה ועשינו חוברות ודפי עבודה וגם חתכנו בחותכנים עם צורות  מגניבות: בכורתי המופלאה הייתה בסדנת סריגה בטריקו וחזרה עם שתי סלסלאות יפהפיות: אבא חזר מארה"ב עם מתנות מעולות.
אורי מייד מדדה את סינר וכובע השפים שלה ואח"כ בדקה אותם בעבודה… חגגנו יומולדת לי עם עוגה מעולה שבכורתי הכינה לי וכדורי שוקולד שאיימי ואורי הכינו והמון ברכות נפלאות מארבעתם וחיבוקים ושמחה.
איימי החליטה שחוגגים לי יומולדת מכשפות והיא המפעילה:
אז הייתה פינת לקים… וברכות על ניירות שחורים כיאה למכשפה…
ושיר וריקוד שאיימי ואורי המציאו וביצעו. כשכולם סוף סוף הבריאו ולמרות המצב החלטנו שמבלים יום בחוץ. אז נסענו לנמל יפו לתערוכת "למה" שהייתה חביבה והילדים בהחלט נהנו. אורי אפילו הסכימה אחר כך לדגמן מגוון פרצופים למצלמה. אחר כך בילינו כמה שעות בקניון שרונים במיני שרונים.
מילא לנו בכיף כמה שעות וקצת התאווררנו מהסגר הממושך: הכנו גם שעון שיעמום שיש בו מגוון פעילויות לפי רשימה שהכנתי עם הילדים. מי שמשעמם לו מסובב את השעון והשעון מציע לו פעילות.
אם הוא לא מרוצה אפשר לסובב שוב ושוב עד שמגיעים לפעילות שכן מתחשק.
לפעמים פשוט לסובב ולסובב ולסובב זו הפעילות המועדפת…. ולוח כפל ריק גדול שאיימי ואחיה ממלאים לאט לאט לאורך החופש. חזרנו ללוח תקשורת הויזואלי שלנו. וכל יום יש את סדר היום בתמונות.
זה עוזר מאד לאיימי ולאורי בכך שיש קצת סדר בתוך הכאוס הנוכחי.
הכנו לוח משימות לחדר בהשראת תמר.
כך שכשאומרים להן לסדר את החדר הן יודעות בדיוק מה צריך לעשות.
הלוח של איימי סגול ושל אורי בתכלת.
כל משימה שבוצעה סוגרים את החלון שלה ורואים אייקון מחייך.
המצב המועדף הוא כמובן כל החלונות סגורים. בהמשך החופש אולי עוד נעשה משהו מהבלוג המופלא של גלי. זה כמובן יקרה רק אם וכשאצליח להתגבר על הצמרמורת שאני מקבלת כל פעם שאני חושבת על לגעת בדבק או גואש או כל דבר מלכלך אחר [כן כן אין ספק ממי ירשו כאן את הקשיים בויסות חושי בבית..]

בלית ברירה גם כיבסנו וקיפלנו בגדים יבשים וניסינו מדי פעם לסדר ולנקות את הבית: והיינו המון המון המון ביחד.
אין לנו ממ"ד אז באזעקות אנחנו רצים לחדר מדרגות ופוגשים את השכנים.
מה שמלחיץ את שתיהן מאד – לשבת בחדר מדרגות עם הרבה אנשים זרים וכשחשים את התחושה המלחיצה באוויר וכל המבוגרים מסביב לא מצליחים להימנע מלדבר על מי ירה על מי מתי ואיפה ומה יהיה הלאה? ושומעים בומים חזקים חלקם קרובים מאד.
בכל מקום שאנחנו מגיעים הבנות קודם כל בודקות איפה המרחב הבטוח.
עד היום ההסבר הטכני של: "כששומעים אזעקה הולכים למרחב המוגן" הספיק.
היום איימי התחילה לשאול למה?
למה יש אזעקות? למה יורים עלינו? מה זה הבומים שאנחנו שומעים?
למה הבומים נשמעים קרובים כל כך? יפגעו לנו בבית?
ניסיתי לענות כך שהתשובות יספקו מענה אבל יפחידו כמה שפחות.
בטוחה שהדיון ביננו בנושא עוד לא הסתיים.
מקווה שבקרוב תסתיים המלחמה ונוכל לחזור לחשוש ולהתרגש מהתחלת כתה א'.