התפרצות זעם

 

הפער הזה…
חילופי מזג האוויר…
יושבים שני אחים ומשחקים וצוחקים ונהנים יחד ופתאום צרחות והיסטריה.
הפעם הצרחות הן כי היא חושבת שאחיה רימה.
הוא מנסה להסביר לה בקול שקול ושקט מה עשה ושלא היה פה שום נסיון רמאות.
היא בכלל לא שומעת.
הידיים מתנופפות הפנים אדומות דמעות צרחות נשימה מהירה ודופק מהיר.
ביקשתי מהאח לתת לי איתה רגע לבד.
אחזתי בה וניסיתי לחבק ולדבר.
הצרחות הפכו לצרחות: "תעזבי אותי"  "תעזבי אותי רק אני מחליטה על הגוף שלי"
אמרתי שאעזוב כשתרגע.
ובעודי אוחזת בה היא צורחת ומשתוללת וצועקת ובוכה וגם מתייפחת "אני רוצה חיבוק" ו"תפסיקי לגעת בי" באותה נשימה.
ואני אוחזת בה וחוזרת אחרי דברים שהיא אומרת ומנסה מדי פעם להוסיף משהו משלי ולעזור להירגע.
והצרחות ממשיכות.
ופתאום רעש מבחוץ של ילד בוכה.
וכאילו מישהו כיבה מתג – הילדה בזרועותי נרגעת בבת אחת.
רצה לחלון לבדוק מה מקור הבכי.
ואחרי ששלחתי אותה לשטוף פנים ולנגב חזרה אלי ורצתה לנוח.
ורגע שקט.
ואחריו שוב התפרצות בכי נוספת: "אבל הוא רימה אמא אסור לרמות. אני יודעת את על הכללים ואסור לרמות. "
תגידי לו שאסור לרמות.
אני רק מחזיקה אותה, עוצרת את הדמעות שלי ורק מקשיבה.

ואז מציעה לה שנצעק ביחד.
ואנחנו צועקות חזק.
חזק כל כך ששאר האחים באים לבדוק מה קרה ומצטרפים לצעקה.
ואז הולכים ומשאירים את שתינו שוב לבד.
עוד קצת צעקות ואז אני מאתגרת אותה במיני קפיצות גבוה- רחוק- בסיבוב
וכדהנשימה חוזרת להיות סדירה אנחנו בונות מסלול מוטורי עם קפיצות וזחילות והאחים שלה מצטרפים.
ואחרי כמה דקות המסלול מפורק והן מחליטות לעבור למסיבת ריקודים.
ואני יושבת בצד מסתכלת עליהן מחזירה את הנשימה שלי להיות סדירה ומקווה שתמיד תמיד אוכל להיות שם לעזור להרגע ודואגת מה יקר"ה כשלא אהיה…
מה יקרה בבית ספר כשיהיו התפרצויות כאלה ליד החברים?
מי יעזור לה אז?
שומעת צחוק מתגלגל ושתי ילדות שצוחקות ביחד…
הפער הזה…
רכבת ההרים הזו של מצבי הרוח….