דני רובס

גילוי נאות – אחרי קריאת הפוסט שלי פעם נוספת חשוב לי לציין שהפוסט הזה נכתב רק מטעם עצמי                          ובעקבות כל מה שההופעה העלתה בי…

באדיבות חברים טובים אתמול היינו בהופעה הראשונה של מסע ההופעות החדש של דני רובס.
לדיסק החדש קוראים "האיש עם הגיטרה".
ואני חושבת שאין תיאור מתאים מזה לתאר את מערכת היחסים שלי עם דני רובס, האיש עם הגיטרה מבחינתי, "…  עד האופק הוא הדופק, זיכרון צרוב באש הוא כאן עשרים וארבע שבע שלוש מאות שישים וחמש"
הוא מלווה את חיי כבר מעל שני עשורים.
השירים שלו ליוו אותי בסערות גיל ההתבגרות, בצבא ואת כל התואר הראשון.
השירים שלו נסעו איתי לבסיס וגם ליוו אותי בנסיעות חזרה.
השירים ליוו אותי בלחץ הלימודים לבחינות וגם ברגעים היפים בתקופה ההיא והיו הרבה כאלה.
הוא ליווה אותי בחתונה עם אהוב ליבי בשיר "כל מה שיש לנו יחד" שהרגשתי שכל מילה בו נכתבה עלינו, ועלי עד שהכרתי את האיש שבחר בי להיות שלו והסכים להיות שלי.
בכורתי הייתה נרדמת לצלילי הדיסקים "בגוף ראשון" או "ברושים וחמניות" והשירים הראשונים שזימזמה היו של דני רובס [או פורטיס ששמעה עם אבא שלה..].
היא הייתה איתי בהופעה פעם אחת כשהייתה עוד בתוכי ופעם נוספת כשהייתה קטנטונת במנשא.
השיר שכתבה זוגתו – אילאיל תמיר רובס – "משהו חדש מתחיל" ליווה את סוף ההריון של איימי שלי והיה השיר הראשון שהיא שמעה כשנולדה לצלילי הדיסק.
לאחותה – אורי, קטנתי, היה פחות מזל והיא נאלצה לשמוע את השיר בפעם הראשונה בקולי שלי ולא בקולו של דני רובס.
תיקנתי את הרושם כשהגענו הביתה מבי"ח והיא שמעה את השיר בקולו של דני.
בדיסק החדש יש שיר שנקרא "הנה אני" אני חושבת שהוא נכתב לתאר אמן שלומד להיות נאמן לעצמו ולא לקולות חיצוניים, מבחינתי הוא מדבר על הדרך שאני עברתי מול עצמי בכל מיני הקשרים שונים שחשוף לי עדיין מדי לפתוח את כולם כאן בבלוג.
אבל המילים של השיר שוב הרגשתי שכמו נכתבו עלי לסיכום תהליך שעברתי עם עצמי – "נגמרו התירוצים ולא אכפת אם לוחצים עלי לומר מה שרוצים לשמוע/ תהילה או זר קוצים, אצלי שניהם לא נחוצים יותר/ אז אני אומר – /// הנה אני – לוקח נשימה…."
בשיר "שארית" שנמצא בדיסק "ככה אני אוהב"  יש שורה שנשארה איתי מאז הפעם הראשונה ששמעתי את הדיסק  – "כמו שמיכה את צריכה למלא ציפיות"
אני חושבת שזה אולי השיעור הכי חשוב שלמדתי ואני ממשיכה לנסות ליישם מחדש מדי יום – להיות פשוט אני.
באותו דיסק בשיר הנושא "ככה אני אוהב" יש שורה שאומרת "מי שאוהב לא מזדקן לא מאפיר לאט אל השגרה" לפעמים אני חושבת כמה טוב ונעים יכול להיות להזדקן ביחד לתוך שגרה… יש ימים שכל מה שאני מייחלת לו זו שגרה פשוטה, רגילה ומשעממת.

לפני קצת יותר מעשר שנים ראיתי את דני רובס בהופעה בבית קפה קטן באזור השרון אני הייתי בהריון עם בכורתי ועברתי את אחד השבועות הקשים והכואבים בחיי,
דני  רובס הקדיש לי אז שיר שכתב, אם אני זוכרת נכון, לאחותו – "תחזיקי מעמד" –
לא שמעתי את השיר מאז שוב לא בהופעות וגם לדיסקים שיצאו מאז הוא לא נכנס לצערי – אבל אצלי בראש השיר הזה התנגן כל אותו שבוע ועזר לי לשרוד אותו.
השיר הזה המשיך ללוות אותי בעשר השנים האחרונות בכל מיני צמתים ורגעים לא פשוטים שעברנו – בלידה של קטנתי שהייתה הלידה הכי קשה שחוויתי רגשית, ופיסית, בתקופה של אחרי האבחונים של הבנות כשהיינו צריכים לתכנן ולארגן את חיינו מחדש וגם בכל מיני רגעים אחרים שלפעמים הרגשתי שאני עוד רגע קורסת וכאילו מישהו לחץ play והשיר הזה היה מתנגן לי בראש בלי הפסקה ועוזר לי לעבור את הרגע ואת הרגע שאחריו ולשרוד.

אתמול בהופעה עברתי קשת שלמה של רגשות..
גם לצאת לבד עם האיש שלי, לא אירוע שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו הרבה ולא היה קורה גם הפעם לולא אנשים טובים ואמא שלי המופלאה שהתנדבה לשמור על הילדים.
גם הופעה חדשה עם שירים שחלקם מזמן  או אף פעם לא שמעתי בהופעות וגרמו לי להיזכר באנשים שכבר לא כאן וברגעים שונים שהשירים העלו בי.
וגם דני רובס עצמו – האיש עם הגיטרה – שקולו מלווה את חיי כבר שני עשורים בערך…
אני יודעת שגם בהופעה הבאה אהנה ואתרגש לא פחות.
לשמוע את ביתי מזמזמת היום את אחד השירים מהדיסק החדש היה רק אות נוסף לזה שהשירים של דני רובס הם חלק ממתווה חיי ומשפחתי.