מחשבות והרהורים…

בשבוע שעבר בן של אחת מחברות הילדות שלי חגג יומולדת 6.
ילד שאני מכירה עוד מהשלב שהיה רק בתכנון. אמא שהיא חברה שלי מגיל 15.
הוא גדול מאיימי שלי בדיוק בחמישה שבועות.
השנה לא היינו במסיבת יום ההולדת שלו, למרות שכמובן הוזמנו.
הוא חגג, כמו רוב בני ה- 6, עם כל ילדי הגן שלו + חברים לא מהגן ועם מפעיל.
אחרי שקיבלנו את ההזמנה הבנו שלקחת לשם את איימי ואורי יהיה מיותר.
מעל 30 ילדים שאת רובם הן לא מכירות + מפעיל.

שנה שעברה כשהיינו ביומולדת עם הרבה פחות ילדים + מפעילה אורי הייתה בחוץ.
היא בכלל לא הסכימה להיכנס לאזור שבו הייתה היומולדת מרוב פחד.
ואיימי הייתה בפנים עלי ותיווכתי ולחשתי לה באוזן כמה שיכולתי עד שגם היא לא יכלה להכיל יותר ויצאה…

אז השנה לא נסענו.
והלב שלי נצבט…
כי זה היה עוד משהו שאנחנו לא יכולים להשתתף בו עם החברים שלנו.
עוד פער..  עוד סדק בתהום שהולכת וגדלה ביננו…
וזה בעיקר עצוב לי…  אני מתגעגעת לחברות שלי ולילדים שלהן.
אני מתגעגעת לבילויים המשותפים.
ולמרות שיש לנו המון חברים חדשים אני מתגעגעת לחברות שלי.
ועצוב לי. כי ברור לי שהפער הזה הולך וגדל…
ושזה רק היומולדת הראשון שלא השתתפנו בו…

וכאמור, תיכף יומולדת 6 לאיימי.
היא רוצה יומולדת לכל החברים מהגן ["אבל לא רק בנות כי יש לי גם בנים חברים"] וגם כל החברים לא מהגן.
ולנו ברור שהיא לא תעמוד בזה.
ברור לנו שאין לנו שום יכולת לממן אירוע כזה אבל יותר מזה ברור לנו שמה שהיא מבקשת הוא הרבה מעל לכוחותיה.
ועצוב לי.
אני יודעת שנחגוג ותהיה מסיבה נהדרת כמו שהייתה כל שנה עד השנה והיא תהנה מאד.
אבל גם עצוב לי שהפער בינה ובין בני גילה גדל.
אני יודעת שהיא כבר מודעת לפער ולשוני שלה ואנחנו מדברים עליו לא מעט אבל היא עוד לא מבינה ורואה הכל כמובן.
והכי אני רוצה שחיבוק כמו שחיבקתי הלילה כשהתעוררה מחלום רע – וחיבוק והבטחה שאמא פה לידה שומרת הספיק כדי שתמשיך לישון לידי בלי שום חלומות רעים ובלי שום דבר שיפחיד.

מחשבה אחת על “מחשבות והרהורים…

  1. והחיבוק שלך הוא הכי חשוב. ועוד דבר. נכון שאינך יכולה לראות זאת כרגע, וגם אין בזה דבר מנחם, ובכול זאת: ילדים שונים בטבעם זה מזה. גם בחברת ילדים שבה אף לא אחד מוגדר כאוטיסט- יהיה זה שהמזג שלו שונה משל האחרים, ולכן הוא נבדל מחבריו. עד כה נמנעתי מלחגוג לביתי יום הולדת של חברים ומפעילה בדיוק מהסיבות שאתם נמנעתם מלחגוג כך לאיימי. כי הבת שלי שונה במזג שלה, ולרוב- מה שמתאים לכולם- עבורה יהיה קשה להכלה, אע"פ שהיא מאוד מתעקשת על חגיגה כזו…אני, כאמא, יודעת שזה לא נכון עבורה, ובניגוד לשאר האמהות- לא אערוך עבורה יומהולדת כזו תוך התעלמות מסימני המצוקה שהיא תשדר תוך כדי…כי רוב ההורים מתעלמים- ונראה שחתני השמחה דווקא מאוד סובלים מהמעמד…את שונה- מעבר לכך שאת אמא לבנות על הרצף- את מעל לכול אמא רגישה, קשובה….ומחבקת. שולחת לך חיבוק גם ממני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s