קצת אחרי תחילת השנה.. חצי שנת לימודים עברה…
ממש תיכף כבר טפסים וועדות לשנה הבאה..
בנתיים התחיל חורף…
אז מה קורה אצלנו בנתיים?
בשתי מילים – לא פשוט וגם – לא קל.
קטנתי החליפה השנה כבר 3 משלבות.
אני מאד מקווה שעכשיו מצאנו את האחת ושסוף סוף תהיה יציבות בתחום הזה.
ובהתאם לא קל לה. אפילו קשה..
לא פשוט לא בגן ובבית ממש קשה בחלק מהימים.
ועם תחילת החורף והימים הארוכים הסגורים בבית יהיה אפילו יותר קשה אני מניחה…
היא לא לגמרי מוצאת את מקומה וגם כשאנחנו נפגשים עם חברים משפחה קשה לה יותר מבעבר והיא מסתגרת ומתפרקת וחלק מהזמן מתחשק לי בעיקר לחבק אותנ חזק ולהשאיר אותה קרוב קרוב –
לרוע המזל היא לא כל כך אוהבת חיבוקים.
בתור כסא בטוח אני די בסדר בעיניה אבל גם לחבק באותו זמן זה מוגזם בעיניה…
ואיימי – מצד אחד פורחת בגן.
יש לה חברות מועדפות ושמעדיפות אותה.
היא משתתפת במפגשים ובפעילויות בגן כמיטב יכולתה.
אבל לא קל לה בכלל..
ככל שהיא גדלה הילדה החכמה שלי בוחנת ובודקת יותר ויותר את מי היא לעומת אחרים.
במה היא דומה להם? במה היא שונה מהם?
היא בודקת ובוחנת מי היא? מה מקומה במשפחה? בעולם?
וביחד עם זה רמת החרדה שלה עולה… וקשה לה להתמודד עם דברים ובגלל ההבנה הגבוהה שלה גם קשה לה עם הקושי שלה.
כמו שכתבתי קודם – לא פשוט.
ובתוך כל זה יש עוד שני ילדים בבית שגם להם צרכים/רצונות.
לפעמים אני מרגישה כמו טובעת..
הזרם סוחף אותי ליותר מדי כיוונים שונים ואני לא מצליחה אפילו לצוף ועוד צריכה בתוך זה לבחור את מי מהילדים אני סוחבת איתי קודם…
למי אני עוזרת עכשיו לצוף ולמי אני נותנת להתמודד לבד..
לפעמים הם מפתיעים את עצמם ואותי בהתמודדות לבד שלהם ולפעמים אני צריכה אחר כך למשוך יותר חזק כדי לעזור להם לפחות לצוף.
לא פשוט…
וביחד עם כל זה צריך להתחיל לקבל החלטות לגבי שנה הבאה –
האם ממשיכים בחינוך רגיל? האם זה הדבר הנכון לכל אחת מהן?
האם נוכל לעמוד בזה כלכלית עוד שנה? האם נוכל לעמוד בזה רגשית/נפשית?
האם המשפחה כולה תעמוד בזה?
האם יש אופציה אחרת נכונה יותר עבורן?
ואם כן ממשיכים בחינוך רגיל – מה יותר חשוב קרבה לבית או מספר ילדים קטן בכתה?
איזה גן הכי יתאים?
האם זה נכון שקטנתי תמשיך במסלול שאחותה מתווה או שאולי לחפש גן אחר ולתת לה מסלול משלה?
ואיך בתוך כל זה מוצאים זמן לנשום רגע?
Mommy Pooh 