ביום ראשון הלכנו עם איימי ואורי לגנים שיהיו בהן השנה לראות את הגן ולפגוש את הגננת.
איימי נכנסה לגן שלה בביטחון מלווה בחשש סיפרה בשמחה על עצמה והלכה לחקור את הגן עם ר' המשלבת שלה בזמן שאנחנו המשכנו לדבר עם הגננת.
הגננת אמרה לנו שהגענו למשפחה. לא רק גן אלא קהילה.
קהילה שבה לכל אחד יש מקום – כל אחד והקשיים שלו והחוזקות שלו.
שאלה אותנו על איימי..
סיפרה לנו על סדר היום וההתנהלות בגן.
בסוף הזמינה את איימי לשתול איתה פרחים בכניסה לגן. איימי כמובן נענתה בשמחה רבה.
אורי הולכת לגן בו איימי הייתה השנה. אותה גננת ואותה סייעת נשארו.
עם כל חששותי לגבי קטנתי היה לי קל יותר להיכנס. לאורי היה קשה מאד.
היא התחבאה מאחורי אבא והיה לה קשה מאד להתרחק מאיתנו ולשבת לשחק בצד.
היא כמעט ולא הסתכלה על הגננת וסירבה לדבר איתה. שמחה ללכת הביתה משם.
בערב יש אסיפת הורים בגן של איימי.
כמו שנה שעברה נעמוד מול כל ההורים ונספר שלילדה המופלאה שלנו יש קשיים ושהיא תלווה בסייעות צמודות בגן.
שנה שעברה אסיפת ההורים הייתה חודש אחרי תחילת השנה וידעתי שכבר כל ההורים פגשו את איימי ויודעים מי היא וקצת פחות חששתי.
השנה האסיפה היא לפני שההורים בכלל ראו את איימי.
מהבוקר אני מזכירה לעצמי לנשום… וסופרת את הדקות אחורה…
אנחנו אחרי אסיפת ההורים.
עמדתי מול כל ההורים שעוד לא פגשו את הבת שלי מעולם וסיפרתי להם שהילדה שלי מדהימה ונפלאה ועם קשיי תקשורת ולכן יהיו איתה סייעות צמודות בגן.
אחר כך הגננת דיברה עוד שעה וחצי על המון המון דברים. ו
הסבירה בין השאר איך יהיה סדר היום ואיך מתנהלת העבודה בגן.
גן חובה זה עסק רציני מסתבר…
לשמחתי נראה שהגן יהיה די דידקטי מה שדווקא מאד מתאים לאיימי שלי.
דרישות ברורות ולמידה בקבוצות קטנות דפי עבודה שהיא תמלא בעצמה והמון המון למידה חוויתית זה בדיוק מה שנכון לה אני חושבת.
הגננת נראתה מאד בטוחה בעצמה ובדרכה. הסייעת נראית חמה ואוהבת את המקצוע.
נראה שהילדה שלי הולכת למקום טוב וביחד עם המשלבות הנהדרות שלה ושאר הצוות המופלא שמלווה אותה אני מקווה שתהיה לה שנה נהדרת כיפית לימודית וחוויתית.
יום חמישי תהיה אסיפה בגן של אורי. הגן בו איימי הייתה שנה שעברה.
אמנם יותר נוח לי לבוא לגן ויהיו כמה הורים שכבר מכירים את איימי. אבל אורי ילדה אחרת לגמרי.
ולעמוד שוב מול כל ההורים יהיה לא פשוט. מקווה שיעבור בסדר…
יום שלישי – היום התחלנו את השנה בגנים.
איימי הלכה עם אבא ודי מהר גירשה אותו והסבירה לו שזה גן לילדים ולא לאבות.
לפי העדכונים עבר עליה בסך הכל יום די טוב. היא מצאה חברות – שתיים לפי הדיווח שלה.
כשחזרה הביתה כמובן שכל המתח התפרץ אבל זה היה צפוי אז לא נבהלנו וניסינו לתמלל ולהכיל ובסוף הצליחה להירגע.
אני הלכתי עם אורי לגן שלה. היה לה לא פשוט. אבל הצליחה לרדת ממני ולשחק ולצבוע כשאני לידה.
ואפילו יצאה לחצר עם ע' המשלבת הנהדרת שלה כשאני נשארת בתוך הגן.
גם היא התפרקה קצת כשחזרנו הביתה ואחרי שאכלה צהרים הודיעה שהיה כיף בגן אבל הספיק לה היא לא רוצה ללכת יותר.
נראה מה יהיה מחר כשנצטרך להיפרד לא בטוחה למי היה קשה יותר לה או לי.
בבית הכנו מילקשייק פירות לכבוד היומולדת של ילד הפלא. ובערב בטח נזמין פיצה כמיטב מסורת היומולדת כאן בבית.
נפרדנו.
היא דמעה וגם אני.
לא בטוחה מי נרגעה קודם.
אחרי קצת פחות משלוש שעות באתי לאסוף אותה.
דווחתי שהיה לה יום טוב ורק ב- 10 דקות האחרונות כבר היה לה יותר מדי.
כמות הילדים בגן – אחרי הכל אורי הגיעה מגן של 9 ילדים עם המון המון אנשי צוות וכאן 35 ילדים עם גננת סייעת ומשלבת.
הרעש – האקוסטיקה בגן הזה איומה והילדים צריכים לצעוק כדי לשמוע אחת את השני.
אבל אחרי שהתפרקה בבית – צרחות בכי וריצה ממקום למקום בלי שום יכולת לעצור את עצמה היא קצת נרגעה ואז הצליחה לספר לי שמות של שתי בנות ששיחקה איתן "חברות שלי" ושאכלה כריך עם שוקולד.
איימי חזרה מאושרת.
היא כבר מצאה 2-3 בנות שהן "חברות טובות שלי" וגם סיפרה איזה ילד היא לא רוצה להיות חברה שלו "הוא מתנהג בצורה לא נעימה ולא מקשיב לכללים".
ונראה שטוב לה שם בגן.
בארוחת צהריים איימי הודיעה לי: "אמא חשבתי על זה ואני חושבת שאני אשאר עוד שנה בגן הזה ולא אלך לכתה א'"
אני כל כך מקווה שימשיך לה ככה…
הבוקר [יום חמישי] הלכתי עם אורי לגן וכשהגיעה זמננו להיפרד היא בכתה נורא.
אני יצאתי החוצה ולא הצלחתי ללכת הביתה.
עמדתי דומעת וחיכיתי להפסיק לשמוע את הבכי.
אחרי כ- 20 דקות חברה שלי הביאה את בנה לגן וכשיצאה אמרה לי שנרגעה וסחבה אותי משם.
משם הלכתי לצפות באימון של בכורתי שמפליאה כרגיל ביכולת ההתמדה שלה ובדרך שבה היא ממשיכה להתאמץ ולנסות ולא מוותרת לעצמה גם כשלא פשוט לה בכלל.
אחיה הצטרף באיזשהו שלה ושולב באימון והיה להם ממש כיף ביחד והוא אף הוזמן להצטרף אליה לכל האימון בשבוע הבא.
ועכשיו אני יושבת כאן ומחכה שיעבור הזמן ואוכל ללכת לקחת את קטנתי מהגן, לחבק אותה חזק אלי ולהזכיר לה כמה אני אוהבת אותה.
הגעתי לגן לאסוף את נסיכתי והיא קפצה לי לידיים ונדבקה לשם וסירבה לרדת.
שמה ראש על הכתף שלי ועטפה את הצוואר בידיים שלה ונשארנו שניות ארוכות מחובקות.
חיבוקים אצלנו זה לא משהו שהוא מובן מאליו בעיקר לא חיבוקים שהם כל כך עוטפים והיא כל כולה בתוך החיבוק. אז פשוט התענגתי לי על האושר הזה כל זמן שהוא נמשך. ואז הלכנו יד ביד הביתה.
סך הכל היום עבר עליה בסדר.
מקווה שככה ימשיך.
בערב היינו באסיפת הורים.
שוב הייתי צריכה לעמוד מול הרבה הורים שאני לא מכירה ולא מכירים את הילדה שלי ולספר להם עליה כשההתמקדות היא בקושי שלה ולא בכמה היא נפלאה ומתוקה וחכמה ושאר הדברים הטובים שיש לה.
הצלחתי לדבר בלי לבכות בכלל…
יום שישי. יום אחרון לשבוע.
בבוקר צעדתי עם שתי הנסיכות שלי לגנים.
איימי באה איתי להביא אורי לגן שלה ושמחה מדא לחזור לגן הקודם שלה בתור בוגרת.
היא רצה לתת חיבוק לגננת ולדבר עם הסייעת.
נפרדנו מאורי שקצת בכתה כשהלכנו והלכנו לגן של איימי.
שם יכולתי להישאר איתה קצת בגן. היא בחרה לעשות לי סיבוב בגן ולהראות לי את כל הפינות.
לצייר ברכת שנה טובה לילדה בגן שהיה לה קשה להיפרד מאמא ובכתה "אולי זה ישמח אותה אמא"
ואז ישבנו בפינת הספריה והקראתי לאיימי ושתי חברות מהגן 2 ספרים שונים.
אחר כך הבנות עשו מופע תיאטרון בתיאטרון הבובות שיש שם ואיימי ואני ועוד ילדים שהצטרפו היינו הקהל.
הגן שלה עשיר ומלא דברים.
והיא פורחת בו. אני מקווה כל כל שככה ימשיך לה….