איימי שלי

איימי שלי נולדה לפני 5 שנים [מחר] אחרי הריון אינסטנסיבי ולידה מהירה במיוחד.
אני הייתי מותשת מהלידה והיא שכבה בחיקי וחייכה למיילדת ושאר המלווים והמשיכה לחייך מאז.
ללא כותרתבגיל חודשיים איימי כבר התהפכה חופשי מבטן לגב ומהגב לבטן והתחילה לזחול גחון.
בגיל חמישה חודשים היא כבר הלכה לאורך הספות וטיפסה במדרגות.

ללא כותרת2לרדת כמובן היא לא ידעה. והייתה פשוט מסתובבת כדי לרדת קדימה כמו שעלתה.
כשאיימי הייתה בת 7 חוד נאלצתי להפסיק להניק ואיימי מהר מאד הסתמכה רק על מוצקים והורידה עוד ועוד בקבוקים.

ללא כותרת5בגיל שנה היא טיפסה על כל מה שיכלה.
אני סירבתי ללכת איתה לגן שעשועים כי היא הייתה מטפסת גבוה יותר מאחיה הגדולים.
וזה הפחיד אותי.
ללא כותרת3 ללא כותרת4איימי המשיכה להיות ילדה חייכנית ומתוקה.
היא אהבה לשחק ולהשתולל עם אחיה וגם כשבאו חברים שיחקה לידם ונראתה שמחה לראותם.
IMG_3213Untitledאבל שמרה בקנאות על סדר היום שלה.
כשהייתה עייפה הלכה לישון על על ספת הפו שלה שהייתה בסלון גם אם היו בבית באותו זמן 15 ילדים רצים ומשתוללים.
ובלילות ישנה לילות שלמים מרגע שהפסיקה לינוק.
IMG_3953היא מחאה כפיים ושמה ידיים על הראש ו'דיברה' בטלפון צעצוע.
ללא כותרת6 ללא כותרת7בסביבות גיל שנה וחצי אני התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר.
לא ידעתי להסביר בדיוק מה. אבל משהו הרגיש לי אצלה לא כמו כולם.
כ-ל מי שהיה סביב כולל אבא שלה חשב שזה הורמונים של סוף הריון ופולניות כללית.
אבל אצלי התחושות המשיכו
איימי המשיכה להתפתח ולגדול והמשיכה להיות חייכנית ומתוקה.
IMG_3956אבל בתחושה שלי משהו אצלה היה אחר.
המילים הראשונות שאמרה היו: אבא, צ'יריוס ודי ואחר כך גם דורה.
וזהו. חוץ מהן לא היו עוד מילים עד שהתחילה אלוטף.
כשהיינו בחוץ היא פשוט הלכה. בלי להסתכל איפה אנחנו או אם הולכים אחריה היא פשוט הלכה.
ללא כותרת8וגם בבית היא הייתה יכולה באמצע משחק פתאום לקום וללכת לחדר השני ולהתיישב מול המחשב.
כשהייתה בת שנה ותשע אורי נולדה.
היא התעלמה לחלוטין מקיומה במשך חודשיים. לא התייחסה אליה בכלל בחודשיים הראשונים.
אבל המשיכה לשחק עם אחיה ולבד כרגיל.
ללא כותרת9לקראת גיל שנתיים גם אבא שלה כבר התחיל להרגיש בהבדל.
היא עדיין שיחקה ליד ולא הראתה שום רצון לשחק עם ילדים.
לא הביעה שום התעניינות בבני גילה.
היו לה התקפי זעם יוצאי דופן בעוצמה ובמשך שלהם ועוד כמה התנהגויות מוזרות.
למשל הא הייתה מתעוררת בלילה דוחפת את מיטת המעבר שלה את הסנטימטר שזזה במהלך הלילה ועולה עליה וחוזרת לישון.
אם שטפתי את הבית ולא החזרתי את הספה בדיוק לאותה משבצת זה היה גורר התקף זעם וגם היה קשה להבין על מה ולמה היא כועסת כי כאמור לא דיברה.
כשרצתה לאכול הייתה רצה לסלון ונשכבת על הרצפה בצרחות.
אם פתחנו/סגרנו את החלון בלי להתריע קודם.
כל התקפי הזעם לוו גם בהכאה עצמית. איימי הייתה דופקת את הראש ברצפה ונושכת את עצמה.
כל התקף זעם היה נמשך 50-60 דקות. וכל היום היה מורכב מהתקפי זעם כאלה אחד אחרי השני.
חודש לפני שאיימי חגגה שנתיים היה יומולדת לחבר טוב שלה. ילד שהיא הכירה מאז לידתה. ביומולדת היו כמובן עוד ילדים שהכירה וגם כאלה שלא. היא סירבה להישאר בתוך הבית בו חגגו ואבא שלה בילה איתה את רוב היומולדת בחוץ.
כשהיה צריך לקחת אותה למרפאה היה צורך בשנינו היא השתוללה וצעקה ובכתה ולא נרגעה גם אחרי שסיימו לבדוק אותה.
מאחר ואיימי היא השלישית שלנו וכבר התנסנו בגידול שני ילדים היה לנו ברור שמשהו לא בסדר.
ביקשנו הפניה מרופא הילדים לאבחון והוא סירב לתת לנו בטענה שבגלל שהילדה לא במסגרת אני מחפשת אישור להיותי אמא טובה ואין שום בעיה.
נלחמנו בו במשך כמעט חצי שנה  עד שנתן לנו הפניה.
בשבוע לפני התור קראתי ברשת והגעתי במקרה למאמר עם סימני אוטיזם והיה לי ברור שזו הילדה שלי נתתי לאבא שלה לקרוא גם כדי שלא יופתע באבחון.
וכשהגענו לאבחון בהתפתחות הילד בהלל יפה כשאיימי הייתה בת שנתיים וארבע אמרנו להם כבר בפגישה הראשונה זה החשד שלנו ובאנו שיאשרו או יפריכו.
אני חושבת שהם היו קצת בהלם מאיתנו אבל האבחון התקדם מהר מאד וכל השיח מולנו היה על איך מתקדמים מכאן מאחר ולא היה צורך להתלבט איך לספר לנו.
איימי אובחנה בסוכות 2010 כאוטיסטית בתפקוד נמוך.
שבוע אחרי האבחון עברנו דירה.
חודש אחרי האבחון איימי התחילה ללכת לאלוטף הרצליה.
ותוך כמה חודשים גילינו את איימי שלנו מחדש.
התקפי הזעם פחתו מאד, היא למדה להגיד עוד ועוד מילים.
אנחנו למדנו איך להקל עליה ביומיום ואיך להכין אותה למקומות חדשים.
איך לארגן את היום והבית כך שיהיה לה ברור וקל יותר.
איימי חזרה לחייך.
חבר שלנו אמר אז שזה כמו פרח שפתאום נפתח ורואים את כל מה היופי שעד אז היה מוחבא בפנים.
ללא כותרת10DSC_7880ביומולדת 3 שלה איימי הייתה מאושרת ושמחה להיות במרכז תשומת הלב.
שמחה מכל החברים שבאו לחגוג איתה. והייתה עם חיוך כל היום.
IMG_1935כמובן שלא כל הקשיים נעלמו אבל ההתקדמות הייתה ברורה לעין כל מי שהכיר אותה קודם.
ולראות את החיוך שלה וההנאה שלה היה כיף גדול.
שנה שעברה איימי הייתה בגן תקשורת עירוני שלא היה לה טוב בו ואנחנו נאלצנו להויסף טיפולים אחה"צ בנוסף לטיפולים בגן כי הרגשנו שבגן היא לא מקבלת את מה שהיא צריכה ושכל הבקשות שלנו לא נענות ולא מקשיבים לנו.
אחרי שהתחלנו את התוכנית הביתית איימי התחילה סוף סוף להתדקם. כמובן שבגן הם זקפו את ההתקדמות לזכותם.
בחופש הגדול עוד לפני סיום הגן באופן רשמי הוצאנו אותה הביתה ועשינו תוכנית ביתית מלאה במשך חודש וחצי בערך.
איימי פרחה בה ומרגע שהבינה שהיא לא חוזרת לגן החיוך והרוגע שלה חזרו ואנחנו ידענו שבחרנו נכון להוציא אותה מוקדם ולא להחזירה לשם למרות שההחלטות שלנו היו בניגוד מוחלט לדעת הצוות.
ללא כותרת11היום איימי משולבת בגן טרום חובה רגיל עם משלבת/סייעת צמודה.
היא עדיין יפהפיה, חייכנית, אהובה וחברותית.
היא מתארחת אצל חברים מהגן [עם אמא או סייעת צמודה לא לבד] וחברים באים אליה.
אנחנו יכולים ללכת איתה כמעט לכל מקום עם הכנה מוקדמת לא מורכבת.
היא יודעת להסביר במילים מה היא רוצה.
היא עדיין אוטיסטית. בתפקוד גבוה.
ועדיין יש לה קשיים בתחומים שונים.
היא לא תמיד שמה לב שכשחבריה עוברים משחק ושהיא היא עוד במשחק הקודם.
היא לא תמיד שמה לב שחבריה תוך כדי משחק בכלל זזו מקום והיא נשארה לבד במקום בו שיחקו קודם.
היא לא מבינה הרבה מהסיטואציות שקורות סביבה ולפעמים חוסר ההבנה מפחיד אותה.
היא מתחילה להבין שהיא שונה ואחרת ואני חושבת שגם ההבנה הזו קצת מבהילה אותה.
היא עדיין נבהלת במקומות חדשים ובעיקר אם הם המוניים.
היא עדיין לא תמיד יודעת להסביר מה היא מרגישה והעובדה שיכולים להיות רגשות סותרים ביחד – כמו התרגשות וחשש – מבלבלת אותה.
היא עדיין לא מצליחה להתלבש לגמרי לבד.
עדיין יש קשיי אכילה וויסות חושי ורגשי.
יש לה אח ואחות גדולים ואחות קטנה אחת שאוהבים אותה מאד והיא אותם.
IMG_4134איימי ילדה חכמה ואינטלגנטית שמפנימה בקלות יחסית ידע חדש.
היא שמה לב לפרטים.
היא אהובה ואוהבת.
היא אוהבת שמלות מסתובבות וחצאיות ונוצצים.
וגם חדי קרן וסוסים מעופפים.
היא אוהבת בובות ולהחליף בגדים ותסרוקות מיוחדות וסיכות נוצצות.
היא חייכנית.
היא מצחיקה.
היא יפהפיה.
והיא שלי.
ללא כותרת3
ואולי גם קצת של אבא שלה…
ללא כותרת13

 

 

 

31 מחשבות על “איימי שלי

  1. ….וגם שלנו קצת.!!!!!!
    לא יפה לעשות דמעות לדודה ככה.
    נשיקות. רבות לכולכם. אנחנו אוהבים אתכם מאד מאד

  2. נשארתי ללא מילים. כמעט כמו אחרי כל פוסט.
    מעריץ את הכוח והפשטות באהבה שלכם.
    חג שמח וחיבוק גדול ממני.

  3. ריגשת אותי. בפשטות שבה פרשת את סיפורה הרגיש והמרגש של איימי ושלך נגעת בכל נימי נפשי.
    אני בטוחה שאיימי מקסימה והיא נראית בובה לגמרי, אבל למזלה הרב יש לה אותך כאם (טוב, ואולי גם קצת את אבא… 🙂 )

  4. מרגש מאוד . ילדה יפייפיה ומיוחדת להורים מיוחדים. יישר כח ובהצלחה בהמשך הדרך

  5. איזה ילדים יפיפיים! את מרגשת מאוד, אני חושבת שהסיפור שלכם נותן כח להרבה הורים באשר הם .
    יישר כח והמון מזל טוב לאיימי.

  6. איימי מהממת ומיוחדת ומקסימה אותי בכל פגישה
    והיא תכבוש את העולם
    בחוכמתה ובקסם שלה
    ובתיווך של ההורים והאחים הנהדרים שלה

  7. איזו ילדה מקסימה ויפה. אשריה שזכתה בהורים שרואים אותה מכל צדדיה, ויודעים לתת לה את מה שהיא צריכה.
    מזל טוב ליום ההולדת!

  8. מהממת היא ואתם מרגשים עד דמעות. בכנות, באומץ להסתכל לעובדות בעיניים. היא זכתה וכך גם אחיה.

  9. מזדהה.
    נחמד לקרוא בבאופן ולראות מישהי שמתמודדת עם מצב דומה.
    הבת שלנו בת שנתיים ושמונה, עם עיכוב התפתחותי, ושאלה לגבי בעיית תקשורת. ההחלטות לגביה הן לא פשוטות. מזל טוב. יופי של דרך לחגוג את יום הולדתה. מאחלת לכם הנאה משותפת רבה והוקרה של מה שיש..

  10. מרגש, אמיץ….אהבה זה כל מה שנשאר בחיים רק אהבה היא היא תמצית החיים כל השאר לא חשוב…ואהבה יש לילדונת הזו בשפע.. כל הכבוד

  11. תחושות של אמא זה דבר שאי אפשר להתווכח איתו. הכי מדוייק ונכון. כל הכבוד על האומץ, על אורך-הרוח, על ההשקעה. זכיתם בילדה מקסימה.

  12. ללא ספק איימי בחרה נכון כשבחרה להגיע אלכם!!
    אני לא מבינה לגמרי את הסקאלה של האוטיזם, אבל אני כן יודעת שכשאני (כמורה) פוגשת בילדים מיוחדים (והם באמת מיוחדים!!) הם מאתגרים אותי, פותחים אותי ומלמדים אותי על דרכים נוספות בחיים האלו.
    מאחלת לכם, הרבה שמחה ובריאות.
    חג שמח
    ענת

  13. מזל טוב ליומהולדת 5
    איימי בובית מהממת והדרך ב-5 שנים האלו אולי לא תמיד הייתה ברורה סלולה וישרה
    אבל הלכתם בה ביחד, עם הלב ועם הראש ואני מעריצה אתכם על זה

  14. ילדה מקסימה לאמא מדהימה (ואת זה אני אומרת בלי להכיר אתכן… איזה כיף למי שמכיר!). חזקי ואמצי!

  15. וואי ממש התרגשתי לקרוא, כל הכבוד לך אימא על הערנות שלך ועל הלחימה לקבלת הפנייה…
    איימי נראית לי ילדה מדהימה ומיוחדת במינה, שיהיה המון מזל טוב ליום הולדתה והלוואי והיא תיגדל ותיתפתח ותגיעה להשגים רבים והגשמת חלומות
    יישר כוח לכם

  16. פינגבק: שנה הלכה – שנה באה… | Mommy Pooh

  17. פינגבק: ילדה בת 6 | Mommy Pooh

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s