אחות מיוחדת

בכורתי, שכבר כתבתי עליה קצת בעבר, היא ילדה מיוחדת בפני עצמה.
ילדה מופלאה, רגישה, חכמה, סקרנית, אוהבת, לומדת, ואהובה.
או כמו שהיא מנסה לשכנע אותי: "אני לא ילדה אני כבר נערה אמא!"

אז הנערה שלי התחילה ללכת השנה לתנועת נוער כאן בעיר.
השבוע הייתה להם פעולה על השונה.
כשחזרה סיפרה שבפעולה דיברו על כך שלא כדאי לדחות מישהו רק כי הוא שונה ושלא תמיד הסיבה לשוני היא גלויה לעין.

הילדה המופלאה שלי ישבה מול חברי קבוצתה ושני המדריכים, שאת כולם הכירה רק לפני כחודשיים
וסיפרה להם שהיא אחות לשתי ילדות אוטיסטיות.
היא סיפרה להם שאוטיזם לא תמיד רואים.
שהילדים האוטיסטים לא תמיד נראים שונים אבל הם חושבים אחרת.
היא ישבה מול כל הקבוצה הזו וסיפרה על אחיותיה ונתנה דוגמאות מהבית כדי להמחיש את הקשיים.

הילדה הקסומה הזו שלי [מצטערת, בשבילי היא עדיין ילדה] חזרה הביתה בעיניים בורקות וראש מורם
וסיפרה לנו שהיא סיפרה לכולם שהיא אחות לילדות אוטיסטיות.

אני מקווה שהיא יודעת כמה אנחנו גאים בה ושמחים שזכינו לכך שהיא שלנו.
אני מקווה שהיא יודעת כמה האחיות שלה ואח שלה הרוויחו בזה שהיא אחותם הגדולה.
אני מקווה שהיא יודעת כמה היא מיוחדת בזכות מי שהיא.

ביום רביעי רואיינתי לסמינריון שבו נשאלתי הרבה שאלות על התחושות שלנו עם קבלת האבחנה.
אני אוהבת להתראיין לסמינריונים ומחקרים כאלה. השאלות תמיד גורמות לי לחשוב ולבדוק את עצמי.
והפעם הזו לא הייתה שונה בכל מיני מובנים.
זו גם הייתה הפעם הראשונה אני חושבת שסיפרתי למישהו מבחוץ על האבחונים של איימי ואורי יחד בפעם אחת. ולחשוב ולשמוע את עצמי מדברת על ההבדלים בתחושות היה מעניין ומעורר מחשבה.
בין השאלות היו שאלות שהובילו אותי לחשוב על תחושת המסוגלות ההורית ועל רגשות האשם וההתלבטויות שמלוות אותנו לאורך כל הדרך.
אחת השאלות הייתה: מה נותן לי סיפוק באימהות?
לשאלה הזו התשובה שלי הייתה אינסטנקטיבית וברורה לי מאד –
לראות את ארבעת ילדי משחקים/משתוללים יחד.
האחאות הזו, האהבה והביחד שלהם, היא הדבר שגורם לי להתרגש הכי הרבה
וגם שגורם לי הכי הרבה לתחושה שבמשהו הצלחנו.

 

ללא כותרתIMG_4119

 

אני חושבת שהשינוי יבוא גם מילדים כאלה, אחים מיוחדים – שגאים באחים המיוחדים שלהם.
שהאחאות הזו היא חלק ממי שהם בלי בושה או צורך להסתיר אלא להיפך – סיבה לגאווה.
אני מאמינה שהאחים האמיצים, הרגישים והנהדרים האלה הם בין אלה שעוזרים לעשות את השינוי  – להפוך את ילדינו לנראים, מקובלים, ושווים עם וביחד עם השונות שלהם.
ילדים רגישים אוהבים ואהובים שיכולים להראות דוגמא לחבריהם וגם לכולנו.