שנה הבאה

היום רשמתי את בנותי לגני העיריה לשנה הבאה.
איימי לגן חובה. ואורי לטרום טרום חובה.
שתי הבנות הקטנות המיוחדות המופלאות שלי ילכו לגן.
לשתיהן יהיו סייעות צמודות אבל גם עוד 30 או יותר ילדים בגן.
איימי גם השנה בגן רגיל בטרום חובה ובכל זאת משהו ברישום היום לגן חובה נגע בי אחרת.
עוד שנה לכתה א'.
בית ספר…
מתי היא גדלה לי ככה?
ואורי קטנתי האהובה. באמת זה נכון לשלוח אותה לגן עם מעל 30 ילדים?
הקטנטונת שלי. היא לא תלך שם לאיבוד בינהם?

איימי פורחת השנה בגן.
אין שום ספק שההחלטה לשלב אותה, החלטה שאנחנו קיבלנו בניגוד מוחלט להחלטת גן התקשורת שהייתה בו שנה שעברה, הייתה נכונה ומוכיחה את עצמה כנכונה עבורה כל יום מחדש ויחד עם זה יש לי כל הזמן תהיות –
מה המחיר שהיא משלמת על זה?
הרי היא לומדת איך להסתדר בין ילדים 'רגילים' אנחנו מלמדים אותה לשנות חלק ממהרגלים שלה, דורשים ממנה כל מיני דרישות שונות ומשונות וכן היא מסתדרת איתן אין שום ספק בזה היא הולכת ומתקדמת ומשתלבת נהדר בין הילדים.
אבל מה המחיר שהיא משלמת על כל העבודה הזו?
כמה מאיימי היא מאבדת בדרך?

אני לא יכולה להספיק לתהות..  לשאול את עצמי את השאלות האלה.
אין לי ספק שהחינוך המיוחד הוא לא המקום הנכון להם.
מצד שני האם החינוך הרגיל עם כל חסרונותיו הוא המקום הנכון?
מה המחיר שהם משלמות/תשלמנה על ההחלטה שלנו לשלב אותן במסגרת כזו?
כמה מעצמן, עצמן האמיתי הפנימי, הן מאבדות בדרך?
והאם יש דרך אחרת? האם אנחנו יכולים לעשות משהו אחרת?

אין לי תשובות היום רק שאלות…

וגם קצת דמעות שפתאום הקטנות שלי נהיו כאלה גדולות!!