ראש השנה 2017

שנת לימודים חדשה התחילה…
התחלות חדשות…
המשכים ישנים חדשים…
השתנינו המון בשנה שחלפה.

למדנו להעריך דברים אחרת השנה.
מתוך הקושי, היאוש והדאגות למדנו, שוב, להעריך מחדש דברים.
לתת לדברים שונים פרופציות שונות מפעם. להסתכל אחרת. להתמודד אחרת.
למדנו שוב להנות מהשגרה. להעריך בעיות וקשיים 'רגילים' ו'שגרתיים'.
למשל כשהייתי ערה לילה שלם השבוע עם ילדה שלא הרגישה טוב.
שתינו היינו עייפות ורצינו לישון. והיא לא הצליחה.
התבאסתי גם בשבילה כי כאמור היא לא הרגישה טוב והייתה עייפה מאד
וגם בשבילי כי הייתי אחרי יום עמוס ומתיש והייתי מאד עיפה.
אבל ידעתי שזה זמני והבוקר יגיע ואו זה יעבור או נלך לרופא וזה יעבור אחרי כמה ימים [או אנט'].
והצלחתי גם להנות מזה שיש לי זמן לבד איתה. וגם מזה שהיא מרשה לחבק ומתפנקת איתי..
זה קורה פחות ופחות ככל שהם גדלים…
ידעתי שזה יעבור.  ידעתי שזה קושי זמני ושאני יודעת איך לפתור אותו.
ואחרי פחות מארבע שעות שינה לא רצופות הילדה קמה והודיעה שהיא הולכת לבית הספר.
ואני המשכתי ליום עמוס לא פחות מהקודם עם הרבה מחשבות על איך פעם הייתי מרגישה אחרי לילה כזה ועל מה השתנה בי ואצלנו השנה.

אני חושבת שקצת יותר פשוט לנו יותר להתמודד עם הבעיות השגרתיות.
אנחנו פחות כועסים.. יותר סבלניים.  פחות דורשים. יותר דואגים. פחות משחררים.
משתדלים הרבה יותר להקשיב ולשמוע גם את מה שלא נאמר במילים.
מוותרים יותר על עצמנו.

ועדיין ביחד. עברנו שנה קשה מאד. אולי הכי קשה מאז שאנחנו יחד.
הכי קשה מאז שהפכנו להורים. למשפחה.
וצלחנו את השנה הזו יחד. גם לא כל הקוש וההתמודדות נגמרו הביחד הוא לא בסימן שאלה.
אנחנו שורדים יחד את הכל.
וגם זו מסקנה חשובה שלמדנו תוך כדי ההוריקן שעברנו – אין לנו ספק לגבי הביחד שלנו!
כמה לא ברור מאליו. כמה תמיכה וביטחון זה נותן לשנינו. ולשאר המשפחה שבנינו לנו.
והשנה שמתחילה תפגיש אותנו עוד עם המשך ההתמודדות ועם התמודדויות חדשות.
אבל אין לי ספק כבר שנשרוד. יחד.
שנשרוד הכל ביחד.

הלוואי והשנה הקרובה תהיה מאתגרת פחות ויותר פשוטה .
הלוואי ויהיו גם הפתעות טובות השנה .
[טיסה משפחתית לחו"ל למשל כמו שאיימי מפנטזת…. או חלומות אחרים של ילדים ומבוגרים פה:
נעליים עם גלגלים ואורות…   פיג'מות זוהרות בחושך…   לנצח את אבא בכל מיני משחקים….]
שנמשיך לחלום חלומות פשוטים ורגילים והלוואי וגם נצליח להגשים חלק מהם…
מאחלת לנו שהשנה תהיה יותר מרתון השגרה הפשוט והרגיל.
שיהיו יותר רגעים טובים ממאתגרים ומהוריקנים וטייפונים מפתיעים.
ושנרגיש אהובים/ות כל יום כל שבוע כל השנה!

IMG_20170915_122548

זה מה שאני מתכננת להקריא השנה בארוחת ערב החג אצלנו השנה:
"מעגל נפתח בכל שנה
ומעגל נסלח בכל שנה
תמיד יש עוד ברירה –
הזמן הוא כמו גלגל ענק"

שנה חדשה מתחילה
הלוואי ותהיה שנה טובה יותר מקודמתה:
שנה של בריאות
שנה של אהבה ושמחה
שנזכור שבידנו הבחירה:
אפשר להתחיל מחדש
אפשר להמשיך בישן.
ניתן לשנות
ניתן להשתנות.
שנתחיל ברגל ימין ונדע בסוף איפה רגל שמאל
שנעז השנה קצת לא לדעת ולהתנסות בחדש ולא מוכר.
שנמשיך לשאול שאלות ולחפש תשובות
שנרגיש תמיד אהובים/ות.

מודעות פרסומת

אוגוסט 2017

 

עוד חודש חלף.
החופש הגדול נגמר.
התחילה שנת לימודים חדשה…
זמן טוב לסיכום מה עשינו בחופש:

בנינו ויצרנו:

ציירנו והצטלמנו…

היינו בבריכה ובסרט וגם שיחקנו בבית:

אורי הכינה משחק מדהים עם המשלבת שלה:
IMG_20170820_170653

וניצחה אותי גם בכמה משחקים אחרים:

היה יום אמאאיימי שכלל ופל בלגי והרבה זמן אמא ואיימי לבד:

חגגנו יום נישואין 15 בבילוי יום נישואין המסורתי שלנו באיקאה:
IMG_20170822_111832

חגגנו יומולדת לילד פלא אחד.
והאחיות שלו הכינו לו ברכות מרגשות ויצירתיות.
אבא הכין עוגת יומולדת מגניבה ותלינו לו שלט יומולדת והכנו מטווח לרובי נרף במרפסת…
וכמובן חגגנו בחגיגה משפחתית קטנה אחת ואחת גדולה יותר עם כל המשפחה המורחבת..


ובעיקר היינו יחד.
IMG_20170726_132424

לא בת מצווש!!!

הילד שלי בן 12.
ילד פלא שלי [וגם קצת של אבא שלו].
ילד שמוכיח לנו מחדש, בכל יום, בכל שבוע, כמה מעט אנחנו יודעים,
כמה הרבה עוד יש לנו ללמוד.
ילד שמקדם את עצמו כל הזמן.
ילד שעבר דרך ארוכה כל כך שאנחנו רק עומדים ומתשתהים מול כוחות הנפש שלו מול היכולות שהוא מגלה.
ילד שמתבגר מול עיני ואני מתפלאה בכל רגע בכל יום בכל שבוע מחדש – הוא שלי?
איך זכיתי ככה?

IMG_3313

אהוב
סקרן
חכם
רגיש
אוהב
אכפתי
נדיב
סבלני
חבר טוב
יצירתי
כיפי
האח הכי מושלם שיש לנו [וגם הכי מעצבן]

ואלה רק חלק מהתכונות שהאחיות שלו העלו כשהתחלנו לתכנן מה נכין לו ליומולדת.
ילד פלא שכזה….
IMG_20170826_233453

ילד שלי מאחלת לך שתישאר תמיד תמיד אתה.
שתמיד תצליח לראות בעצמך את כל הקסם והיופי שיש בך.

שתרגיש תמיד אהוב.
שתמשיך לחקור ולבדוק ולשאול ולהתקדם בדרך שלך בקצב שלך.
שתמשיך למצוא סיבות לחייך בכל שלב בדרך
שתזכור תמיד תמיד שאנחנו כאן.
אוהבים נפעמים מתרגשים ושמחים שאתה שלנו.

Untitled-1

IMG_20170826_233200.jpg

15

לפני 15 שנים עמדנו זוג צעיר מאוהב, אוהב ונרגש והבטחנו זה לזו הבטחות.
A030A A010 A017A

15 שנים אחר כך אנחנו קצת פחות צעירים.
הרבה יותר מפוכחים.
עדיין אוהבים.
עדיין יחד.

IMG_0709

כמו שכבר כתבתי בפוסטים קודמים השנה האחרונה הייתה הקשה בחיי. בחיינו.
ובמהלכה גיליתי שוב שהאיש שלי הוא אביר אמיתי ומציל אותי כשצריך אפילו מעצמי.
נזכרתי, שוב, כמה בורכתי בכך שהוא בחר בי לחלוק איתה את חייו.

אהוב שלי אני לא יודעת איך זה שזכיתי בך.
לא יודעת מה גרם לך לבחור בי אז ולבחור בי בכל בוקר מחדש.
אין אף אדם אחר שאיתו הייתי רוצה לחלוק את חיי.
זה  קסם להקיץ כל בוקר לצידך…
כל טירוף שעבר אותנו וניסה לשבור אותנו שרדנו יחד.
כמעט 17 שנים. מעולם לא רציתי מישהו אחר. אתה כל מה שיכולתי לבקש ולרצות.

אתה האבא הכי טוב שיכולתי לבחור ולאחל לילדיי.
אבא אוהב, אהוב, נוכח, מעורב, איכפתי ותומך.
אבא שאוהב את ילדיו בכל ליבו ועושה בשבילם כל מה שהוא יכול וקצת יותר מזה…

מאחלת לנו עוד עשורים רבים יחד..
אני מקווה שיום אחד  תציע לי שוב להתחתן איתך ושמסיבת החתונה השניה שלנו תהיה מוצלחת ושמחה כמו הראשונה.
אני מאחלת שתמיד נזכור למה בחרנו זו בזה ושבכל בוקר נבחר את אותה בחירה מחדש.
אני מאחלת לנו שהזוגיות, האהבה והביחד שלנו ילכו ויתחזקו עם השנים.
אני מאחלת לנו להמשיך להתגבר על כל המכשולים יד ביד.
אני מאחלת לנו שנזכור לפנות אחת לשני תמיד ושנמשיך למשוך אחת השני כל  הזמן למעלה.

מאחלת לנו שהשנה הבאה תהיה פשוטה יותר ומלאה יותר בשגרה משעממת.
מאחלת לך שתמיד תרגיש אהוב ושתדע תמיד כמה אני אוהבת ומעריכה אותה וכמה אני שמחה שבחרת בי.

האם היית

מילים: נועה גולנדסקי
לחן: רמי קלינשטיין

אם היום היינו נפגשים, 
כמו שאנחנו, אנשים לא ילדים 
האם היית שוב מבחין בי בתוך אלף הפנים 
ועוקב במבטך אחרי גופי בחדרים. 

האם היית מתפוצץ מצחוק מכל פרצוף טיפשי 
ואומר ששנינו יחד זה תמיד הכי חופשי 
האם היית עוד מוצא מפלט בשקע צווארי 
ומתמכר בפעם השנייה לריח שערי. 

הרי ידענו גם ימים רבים של קושי 
ומכל מכשול הפציע איזה יופי 
איזה קסם להקיץ כל בוקר לצידך 
ואחרי כל השנים אני בוחרת שוב בך. 

אם היום היינו נפגשים, 
כשכל השגעונות כבר קצת יותר קשים 
האם היית שוב עובר איתי את כל הסערות 
ומגלה יבשת חדשה בין כל המוכרות. 

האם היית שוב משקיט את כל פחדי בחיבוקיך 
ומחמם את שתי כפות ידי בשתי כפות ידיך 
ואולי אם חן תמצא עוד באישה שלפניך 
תזדקן איתי מחר, הן כל שנותי הן גם שנותיך. 

הרי ידענו גם ימים רבים של קושי 
ומכל מכשול הפציע איזה יופי 
איזה קסם להקיץ כל בוקר לצידך 
ואחרי כל השנים אני בוחרת שוב בך. 

האם היית מתפוצץ מצחוק… 

הרי ידענו גם ימים רבים של קושי 
ומכל מכשול הפציע איזה יופי, 
איזה קסם להקיץ כל בוקר לצידך 
כשבחוץ כל הטירוף, אני רוצה להיות איתך. 
adventure-was-going-to-happen-winie-the-pooh

גם אימהות טועות

אתמול עשיתי טעות – נתתי ללחץ להשתלט עלי.
צעקתי על הילדה שלי.
והיא צעקה עלי חזרה.
ואני לא הצלחתי לעצור וצעקתי שוב.
והיא נבהלה. ואחותה ואחיה נבהלו.
ואני כעסתי על עצמי תוך כדי וגם אחרי…

בלילה חשבתי שוב ושוב על מה שקרה.
וניתחתי הכל מכל כיוון אפשרי.
וחשבתי על מליון דרכים בהן יכולתי לפעול אחרת –
יכולתי לעצור רגע ולקחת לעצמי שניה נשימה כדי לחשוב ולחזור למצב בצורה קצת יותר שקולה.
ויכולתי לעשות המון דברים אחרים.
ולא עשיתי אף אחד מהם.
נלחצתי וצעקתי ואחר כך כעסתי על עצמי.

דיברתי עם הילדה שלי והתנצלתי.
אתמול וגם היום.
וחשבנו יחד מה שתינו היינו יכולות לעשות אחרת.
והתנצלתי שוב.
והבוקר התנצלתי שוב.
והילדה החכמה שלי אמרה לי: "גם אימהות טועות לפעמים"
"פעם הבאה ננסה לעצור לפני שאנחנו ממשיכות לצעוק אחת על השניה ואולי גם נצליח לזכור בפעם הבאה שמותר לבקש עזרה"

il_570xN.934476523_4bii

יולי 2017

חצי חופש עבר וזה זמן טוב לספר מה עשינו בנתיים:

הלכנו כל המשפחה לקולנוע.
איימי אורי ואני ראינו את הסרט האחרון של המניונים.
ואבא ושני ילדים גדולים ראו את ספיידרמן החדש.

 

תאריך יומולדת 40 שלי הגיע ואיתו מחברת ברכות מופלאה מאורי וכרטיס ברכה עם הברכה המושלמת:
"את האמא הכי טובה שיש לנו"


ויחד איתה עוגה בלונים חולצת יומולדת מגניבה שהסתובבתי איתה כל אותו יום
ובהמשך היום מגש פירות נהדר מחברות הילדות שלי…

האמת היא שלא היה לי הרבה מצב רוח לחגוג אבל האחים המופלאים שלי לא ויתרו לי ולקחו אותי בערב לבילוי רק שלושתנו.
ומגש הפירות מחברות הילדות שלי ושאר הברכות והאיחולים שזרמו לאורך היום חיממו לי את הלב והאירו את היום.

חוץ מזה יצרנו ציירנו ובנינו כל מיני דברים ויש לנו עוד תוכניות בניה ויצירה להמשך החופש:

 

אורי המופלאה החליטה יום אחד להכין ארוחת ערב לכל המשפחה והכינה.
מצאה מתכון שמצא חן בעיניה.
אספה את כל החומרים הדרושים.
הכינה בעצמה בצק. הכינה לחמניות.
טיגנה מקושקשת. הרשתה לי לחתוך סלט.
ויצאה ארוחה טעימה במיוחד! וילדה גאה ביותר!

 

היינו כמה שיותר בבריכה אכלנו פירות קיץ והכנו שייקים ועוגיות ועוד כל מיני ניסינו תסרוקות חדשות ומיוחדות שאמא לומדת ברשת.
התחלנו לקרוא ספר ביחד, נלחמנו מלחמת מים בחצר של סבא וסבתא:

ובעיקר היינו יחד.
IMG_20170726_132424.jpg

חשבון הנפש השנתי 2017

השנה האחרונה ובעיקר חצי השנה האחרונה היו מהקשות שעברתי.
מכל הבחינות – עומס טכני של להספיק הכל ולזכור כל מה שצריך להספיק,
וגם ואולי בעיקר רגשית ונפשית.

אני חושבת שלמדתי כמה מהשיעורים הקשים שלמדתי אי פעם בחודשים האלה:
למדתי כמה קשה וכואב ללוות אדם אהוב בלי יכולת לעזור.
למדתי שלפעמים חוסר האונים לעזור יכול להיות מייאש ומתסכל והרגשות האלה יכולים לגרור לתהומות.

למדתי שלהיות אמא זה גם ממלא עד דמעות אבל לפעמים גם לוקח כל כך הרבה שלא נשאר מקום בשבילי.
למדתי שכשמישהו קרוב ואהוב במשבר אפשר להושיט לו את היד לתהום אבל הוא צריך להושיט את היד שלו חזרה כדי לצאת …
למדתי כמה קשה ההבנה וההכרה שאי אפשר להוציא אדם מהתהום בלי שהוא יהיה חלק מהתהליך וירצה בתהליך.
למדתי כמה קשה לראות קושי וכאב של אדם קרוב ואהוב שלא מצליח להיחלץ מהמשבר ואי אפשר לעשות בשבילו את התהליך.

למדתי שוב שבורכתי במשפחה שלי שתמיד נמצאת שם בשבילי
וגם ובעיקר באיש שבחר בי לחלוק איתו את חייו.
גיליתי שוב שהאיש שלי הוא אביר אמיתי ומציל אותי כשצריך אפילו מעצמי.
נזכרתי, שוב, כמה בורכתי בכך שהוא בחר בי לחלוק איתה את חייו.
למדתי שוב כמה אמיצים ומופלאים ומיוחדים הם ילדיי.
למדתי כמה אני לומדת מהם.
כמה עוד יש לי ללמוד.

הטלתי ספק בכל מה שחשבתי על עצמי ועל מה שחשבתי שהן החוזקות שלי.
למדתי שגם בגילי אני עלולה להגיע לסף התהום…
אבל גם למדתי שוב שיש מי שימשוך אותי כשאני מגיעה לשם.

אני עדיין בתהליכי עיבוד מחדש של התובנות החדשות שהבנתי במהלך התקופה הזו
ואלה שאני עוד לומדת להבין יודעת שהקשיים שהשנה הזו הביאה איתה עוד לא הסתיימו
וחוששת ממה שעוד עלול לקרות ומההשפעה של הדברים על כולנו…

אני מנסה לטפס לאט לאט מהתהום…
אני מחפשת מחדש את הדרך שלי…
לומדת מחדש איך לנשום ולקחת לעצמי אוויר – איך לשאוף אבל גם איך לנשוף ולהרחיק כל מה שאני לא יכול להכיל.
אני נזכרת מחדש שמותר לי לשמור על הגבולות שלי.
אני לומדת מחדש מה הם הגבולות שלי – מול עצמי, כאמא…
אני לומדת שמול כל אחד/ת מילדיי הגבול שונה גם שלהם אבל גם שלי.
אני לומדת מחדש שהדרך שלהם היא שלהם, וגם כשהיא קשה ורצופת מוקשים אני לא יכולה ללכת בה במקומם רק ללוות אותם לצידם ומאחוריהם אם יאפשרו לי.
אני לומדת מחדש לסמוך עליהם למצוא את הדרך שלהם.

מנסה מחדש להכיר את עצמי ובתוך כל מה שקרה וקורה להבין מה אני רוצה?
במה אני מאמינה עכשיו – על עצמי? על ההורות שלי?
על החולשות שלי? על היכולות והחוזקות שלי?

האם כל הקרובים והאהובים עלי יסלחו לי על ההתרחקות שלי, על כל מה שקרה ועוד עלול לקרות השנה?
האם הם יודעים כמה הם משמעותיים וחשובים לי?
האם הם יודעים שלא הכל בשליטתי ושלו היה הייתי מנתבת חלק מהדברים בדרך שונה מאד?
האם הם יסלחו לי?
האם אני אי פעם אסלח לעצמי?

אין לי תשובות בנתיים..   רק עוד ועוד ספקות ושאלות…
אולי בהמשך הדרך אתחיל לגלות גם חלק מהתשובות….