בחירות

אנחנו נתקלים בחיינו באין ספור צמתים בהם אנחנו צריכים לבחור.
images-12

כשאנחנו הופכים להורים הנושא מסתבך –
כל בחירה שאנחנו בוחרים משפיעה לא רק על חיינו שלנו.
ואם אנחנו חיים בזוגיות הרבה מהבחירות צריך, או רצוי לפחות בעיני, לבחור יחד.
ולא תמיד נסכים בסוף על מה שהיה הבחירה המועדפת בעיני.
וכשיש לנו כמה ילדים כל בחירה כמעט תשפיע על כל המשפחה.
בכל בחירה בעצם נבחר גם מי משלם כרגע מחיר.
לפעמים צריך לבחור בין צרכים.
בחירה קשה מאד בתור הורה וכואבת בכל פעם מחדש –  איך בוחרים הצרכים של מי לא יענו כרגע?

ככל שהילדים גדלים יש יותר ויותר צמתים בחייהם שהם צריכים לבחור בעצמם בחירות שונות ולקבל החלטות שונות.
חלק מהבחירות האלה יגרמו לנו גאווה כהורים וחלק השתאות ופליאה או עצב.
חלק מהבחירות של ילדינו יחזקו אותנו שאנחנו בחרנו ופעלנו נכון כהורים
וחלק מהבחירות שלהם יגרמו לנו להסתכל על דברים מחדש ולבחון את עצמנו מחדש.
screenshot_2017-02-18-17-23-192screenshot_2017-02-18-17-29-122
לפעמים אנחנו מגיעים לצומת בו אנחנו מרגישים שכל הפניות מובילות לדרך ללא מוצא.
עומדים מול ורק רוצים לחזור אחורה ולבחור אחרת בשביל אחר קודם.
להוביל את ילדנו בשביל אחר.
אבל החיים לא עובדים ככה.
ונשארת לנו הבחירה האם לעמוד איתנים מול הרוח –  להמשיך להזכיר לילד שלנו שאנחנו אוהבים אותו ולהישאר שם לצידו ומאחוריו ולחכות עם המון המון סבלנות ועם המון אהבה עד שהוא ימצא את הדרך החוצה ממה שלנו אולי נראה כשדה מוקשים.
או לוותר – להשאיר את הילד להתמודד באמונה ו/או תקווה שכל מה שהנחלנו ונתנו לו עד אז מספיק.
ואפשר גם לבחור ביאוש. אפילו כהורים…
לפעמים תחושת האין מוצא והתסכול כל כך גדולה שמרגישים שאין ברירה אחרת.
screenshot_2017-02-19-20-17-582

ולפעמים מתוך התסכול והיאוש מגלים שבילים חדשים.
לפעמים הילד שלנו בתוך שדה המוקשים מגלה שבילים חדשים
ומלמד אותנו שיעורים חדשים,  כואבים לפעמים ואפילו מפחידים,
ויחד עם זאת פוקחי עיניים על החיים על עצמנו על הורות ועל אפשרויות הבחירה שלנו.

screenshot_2017-02-19-16-15-272

 

ילדות שלי…

בכתה של אורי כל ילד פעם בשנה מקבל אפשרות להציג משהו על עצמו –  תחביב/אוסף/חוג שהוא משתתף בו וכד'

כששאלנו את אורי מה תרצה לספר על עצמה לחברים היא לרגע לא היססה –
אני רוצה לספר להם שאני פותרת סודוקו  למתקדמים של מבוגרים! ושאני אוהבת לפתור תפזורות.
וגם שאני פותרת עם סבתא תשבצים.
אז לקחנו את הרצון והרעיון שלה ויישמנו.
הכנו תשבץ עם הגדרות שאורי המציאה על עצמה ועל בי"ס ועל מורות שלה.
והכנות תפזורת עם שמות כל הילדים/ות בקבוצה של אורי.
וציירנו סודוקו (קל)
ולבקשת אורי הכנו גם צופן אותיות.
וכתבנו באופן מילים שהילדים/ות היו צריכות/ים לפענח.
צבענו קרטוני ביצוע וציירנו עליהם את כל הדברים.
וגם הדפסנו עוד כמה על דף רגיל וניילנו שיהיה להם רב פעמי…

וכשהגיע היום אורי עמדה מול הילדים.
וסיפרה.
הציגה את כל מה שהכנו בגאווה גדולה.
הצליחה להגביר את קולה כשאמרו לה שלא שומעים.
בחרה כל פעם ילד אחר לפתור ולכתוב.
הסבירה איך פותרים כל דבר.

img_20170126_083009

ואחרי הכל נעמדה מול כל הילדים והפגיעה להם חלק מהמופע התעמלות קרקע שהיה לה באותו יום אחהצ.

אורי שלי במרכז המעגל במרכז הכתה מדגימה תרגילים בביטחון ובשטף.

ואני כמובן דמעתי מהצד ולא יכולתי שלא לחשוב על הדרך הארוכה שעשתה עד היום…
הילדה שימים שלמים במשך שבועות לא דיברה בגן.
שלחשה ונצמדה  לפינות.
עמדה מול כולם במשך שלושת רבעי שעה וסיפרה על עצמה והדגימה והסבירה את כל מה שתיכננה והכנו.

ואחרי הצהריים מופע חוג התעמלות קרקע.
שתי ילדות שלי הודיעו לי מראש שיפתיעו אותי.
לא ידעתי כמה…
איימי שלפני שנתיים התאמצה ללמוד איך לטפס בסולם ואיך לרוץ ולקפוץ..
איימי שלי עשתה עמידת ידיים מושלמת!
וגלגלון!
בשורה הראשונה של ההופעה.
בביטחון וגאווה.
ואורי גם היא – עמידת ידיים וגלגולים.
ילדות אמיצות ומופלאות שלי!

וטקס ט"ו בשבט בבית ספר.
אורי הופיעה בארבעה קטעים שונים!
הקטע היחיד שלא הופיעה בו היה זה שאיימי הופיעה בו.
היא ירדה מהבמה כשהקריאו ועלתה שוב ושוב לקטע הבא.
גם רקדה וגם שרה.
אני עמדתי בצד עם מצלמה ודמעות.

ילדות מופלאות שלי אמיצות ומיוחדות.
אני לומדת מהן כל כך הרבה על אומץ והתמודדות…
הלוואי ותמיד יהיו גאות בעצמן ויאמינו ביכולות שלהן ויעיזו לנסות…

quote-telaviv

מה היה אילו?

לו ילדיי היו רואים את עצמם דרך העיניים שלי מה הם היו רואים?
האם היו מרגישים בכובד ציפיות או חשים את משב האמונה בהם?

האם היו רואים את כל מה שכל אחד מהם מביא איתו לעולם ולמשפחה?
האם היו רואים את האושר שכל אחת/ד מהם הוסיף למשפחה?
האם היו רואים את היופי שאני רואה בהם?
היפה בכל אחד ואחת מהם..
היופי הפנימי –  הרגישות לרגשות הסובבים של זה וזו,  האמפטיות לאחרים/ות של זו
הנדיבות של זה, שמחת החיים המדבקות של זו?
האם היו רואים את כל הרגעים היפים בינהם שאני רואה?

האם היו רואים עלי את הפעמים שאני גוערת בהם  על משהו שעשו אבל בו זמנית מתאפקת לא להתפוצץ מצחוק?

האם היו רואים את הפעמים שאני מעירה וגוערת ובו זמנית מריעה להם בלי קול על שלמדו לעמוד על שלהם ולהתעקשו על מה שחשוב להם?

את כל הפעמים שאבא שלהן ואני מתאפקים לא להתמוטט מצחוק מחילופי דברים בינהם?
האם היו רואים את כל הפעמים שאני אחוזת פליאה מהיצירתיות שלהם/ן?
את כל  הפעמים שעיני מתמלאות דמעות התרגשות ממחוות שלהם אחת/ד כלפי השניה מהרגישות ואכפתיות שהם מפגינים זו אל זו וזו אל זה?

 האם היו רואים את היופי בקשר בינהם?

האם היו רואים דרך עיני את הדרך שכל אחד מהם עבר?
את הקשיים שכל אחת מהן התגברה עליהן?
האם היו רואים את האמונה בה אני מסתכלת עליהם?
את הפליאה היומיומית על שהם שלי?
לו ילדיי היו רואים את עצמם דרך העיניים שלי האם היו סלחניים  יותר כלפי עצמם?
האם היו רואים את מעלותיהן/ם באותה קלות שהן מבחינות בדברים שהן רואות כחסרונות?
ומה הם רואים כשהם מסתכלים עלי מסתכלת עליהם?
האם הם רואים את הגאווה שבה אני מסתכלת עליהם?
האם הם רואים את האמונה שלי בהם?
האם הם רואים איך אני מסתכלת על מי שהן היום אבל רואה באותו זמן את כל הדרך שעברו?
האם הם רואים במבט שלי את הפליאה שהייתה בו כשהסתכלתי עליהם פעם ראשונה – על כל אחד ואחת מהן  – המבט הראשון כשראיתי כל אחד/ת מהן/ם והם הסתכלו עלי – הפליאה שהייתה בי אז על שהם בחרו בי להיות אמא שלהם?
האם הם רואים את האהבה שמתגברת מדי יום?

האם היו מרגישים את התרחבות הלב שאני מרגישה בכל פעם שאני מסתכלת עליהם?

האם היו רואים את האהבה שמתגברת מדי יום?

IMG_4133IMG_20150403_233723ללא כותרת

IMG-20160901-WA0008

נס חנוכה אחד…

לאורי שלי יש חרדה מכלבים.
חרדה לא פחד.
ולא זה לא רציונלי ולא עוזר שאומרים לה ש'זה כלב נחמד וידידותי' וש'הוא לא עושה כלום'
וגם לא 'רק תלטפי ותראי כמה הוא נחמד'
עד לפני שנתיים כל מפגש עם כלב אקראי כלל בכי היסטרי גם כשהיא על הידיים של אחד מאיתנו.
גם נביחות הפחידו אותה מאד. גם כשאנחנו בבית שלנו שאין בו כלב והכלב למטה ברחוב.
להיכנס לבית עם כלב לא היה אופציה בכלל.
ברחוב חוץ מלקפוץ לנו לידיים גם היינו צריכים לעבור את הכביש למדרכה השניה.
ולא זה שבדרך לגן שלה אז הייתה גינת כלבים וכל יום גם בדרך הלוך וגם בדרך חזור ראינו כלבים זה לא עזר.
לפעמים אפילו החמיר את החרדה.

עם הזמן ועם ההתקדמות שלה בכל מיני תחומים אחרים גם בהתמודדות עם החרדה מכלבים הייתה התקדמות.
יכולנו להיכנס לבית שיש בו כלב כשהוא מוחזק והיא רואה שסוגרים אותו בחדר אחר.
ברחוב להחזיק לנו את היד ולעבור לצד שני הספיק.
ובהמשך גם פשוט להחזיק לנו את היד ולעבור מהר הלאה.

ואתמול – אתמול הילדה שלי זרקה כדור לכלבה שפגשנו בפארק.

קפצנו לנו בשלוליות.

וכלבה שיחקה ליד עם הבעלים שלה.
כשהיא התקרבה אלינו אורי נבהלה מאד ונצמדה אלי ולאחותה הגדולה.
הבעלים ניסה להגיד שהיא נחמדה וידידותית. אני אמרתי שאורי פוחדת מאד והוא מייד הרחיק אותה.
וכל פעם שהתקרבה שוב אמר שהיא רוצה לשחק איתנו ומייד לקח אותה.
איימי החליטה שהיא כן רוצה לשחק איתה ואורי ואני צפינו בהן מרחוק.
כשהכלבה רצה שוב לאורי הבעלים הציע לאורי לזרוק לה את הכדור.
הוא אמר שהוא יחזיק את הכלבה ואורי תזרוק.
וכך היה…
והכלבה כאילו הבינה..  וחזרה עם הכדור וזרקה אותו ליד הרגליים של אורי…
ואורי זרקה לה שוב.
וגם איימי…

img_20161226_103948

ואני עמדתי נדהמת וקצת דומעת.
ואחרי שנפרדנו והלכנו אורי אמרה לנו: "ראיתם איך התגברתי על הפחד? אני חושבת שאני אמיצה!"
וכולנו אמרנו לה שגם לדעתינו היא אמיצה.
והלוואי ויהיו המון ניסים כאלה השנה…
הלוואי והילדים שלי ימשיכו לחזק אחת את השני ואחד את השניה תמיד.
והלוואי ובכל נס וכל התקדמות מופלאה כזו הילדים שלי יהיו גאים בעצמם כמו שאני גאה בהם.

img_20161226_103411

כשיש יותר מדי חזיתות…

ולפעמים כשיש יותר חזיתות שצריך להתמודד בהן אני נצמדת לזה שבחר לחלוק איתי את חייו ומבקשת חיבוק.
ומנסה לשמוע שקט. לרגע…  לשניה..
מנסה להשקיט את המחשבות הדוהרות ומציפות…
מנסה להרגיע את הלב הדואג והפועם מהר…
מנסה להשקיט את החרדות והדאגות…
מנסה לרגע להרגיש באמת שקט.

ומקווה שיגיעו ימים שקטים יותר.
ימים שבהם תהיה רק שגרה מבורכת נטולת הפתעות.
ימים בלי אלפי חזיתות להתמודד שצריך להתמודד בהן וכולן דחופות.
ימים שבהם אהיה בטוחה שהאור גובר על החושך ושעם האהבה שלנו ננצח את כל הקשיים והמכשולים.

ימים רגועים.
הלוואי ואוכל לשבת רגע עם האיש הזה שבחרתי לחלוק איתו את חיי והוא בחר בי ולהתפלא על הרגע השקט הזה…
על הזמן הזוגי השקט הזה.
הלוואי והרגע הזה יהיה בקרוב…

ובימים כאלה מתנגן לי בראש שיר של דני רובס ששמעתי פעם בהופעה שלו לפני 14 שנים בערך שהפזמון בא אמר:
רק תחזיקי …  רק תחזיקי.. רק תחזיקי מעמד….

ואני משתדלת באמת. ונותן לשורה הזו להתנגן לי בראש שוב ושוב ושוב ומשננת ומקווה.
ומקווה ומחכה לימים של שקט.

קטנטונת בת 7

IMG_4597

ילדת האור שלנו בת 7.
הילדה שחיכתה שכל החנוכיה תאיר לכבודה ורק אז נולדה בלידה הכי דרמתית שחוויתי.
הילדה שהרחיבה לכולנו את הלב וממשיכה לעשות את זה בכל יום ויום מאז.

סוףשנהIMG_7620IMG_20130702_130844

הילדה שלימדה ומלמדת את כולנו על אהבה ורגישות.

ילדת הקסם שלי בת 7.

ילדה שעברה בשבע שנותיה דרך ארוכה כל כך.
ילדה שמלמדת את כולנו על קבלה והתמודדות
קטנטונת עם לב ענק -כל מי שפוגש אותה נכבש בקסם…
והלב שלי לפעמים מרגיש קטן מלהכיל את כל הגאווה והאהבה בקטנטונת הענקית הזו.

ילדה שלי
הלוואי ותמיד תדעי כמה את קסומה ויחודית ומיוחדת ומופלאה
הלוואי ותמיד תמיד תרגישי אהובה
הלוואי ותמיד תמצאי סיבות לחייך ולשמוח
הלוואי ותמשיכי להישאר את. האת הכי קסומה ומופלאה ונפלאה שיכולה להיות.

11742784_10152988736572113_1362430939184759513_n

אוהבת אותך המון ותמיד
אמא

מול הכאב …

לפעמים השתיקות רועמות יותר ממילים
לפעמים המילים שלא נאמרות מצלקות יותר מאלה שכן
לפעמים המילים שכן נאמרות מכאיבות כמו המבטים המזלזלים
לפעמים אני מרגישה חסרת אונים מול הכאב שלך