הצגה

תיכף מתחיל שבוע אחרון ללימודים.
שבוע שהוא אף פעם לא פשוט.
ואצלנו יחד עם שאר הדברים שעוברים עלינו גם סוף השנה מעמיס רגשית מכל מיני כיוונים.
אבל גם מרומם.

איימי בחרה השנה ללמוד בשיעור הצגה בבי”ס.
במסגרת השיעור הילדים כתבו הצגות והציגו אותן בסוף השנה מול קהל – הורים, חברים וצוות.

איימי שלי כתבה הצגה.
והציגה אותה עם חברות לכתה מול קהל.

איימי שלי ישבה וניסחה וכתבה.
וערכה… וניסחה מחדש..
ושוב ושוב..

מול קהל לא קטן אחרי הרבה חזרות ואימונים ובתוך תקופה שהיא לא פשוטה גם ככה הילדה שלי עמדה והציגה את ההצגה שלה מול קהל.
וביום שני משהו לא עבד.
איימי נלחצה וההתרגשות הכריעה
ואיימי שלי יצאה מאוכזבת מעצמה ומאיך שיצא.
הילדה המופלאה שלי הייתה אומללה ובתוך זה הצליחה למצוא את המילים להסביר לי בדיוק מה היא מרגישה ומה קרה:
"X שכחה שורה חשובה ואני לא הצלחתי להמשיך הלאה ואמרתי שוב ושוב את אותו משפט."

הילדה שלי הצליחה להסביר לעצמה ולי בדיוק מה קרה.
והצלחנו לדבר על האכזבה והתסכול.
והיא הסבירה לי שבחזרות כשהיו טעויות הם התאמנו על לאלתר ולהמשיך אבל בהצגה היא לא הצליחה.
ודיברנו על זה שמחר מציגים שוב ובטח יהיה יותר טוב.
אבל גם על כמה מאכזב ומתסכל שככה היה בערב הראשון.
ואני הסתכלתי על הילדה שלי ואמרתי לה כמה אני גאה בה וחשבתי לעצמי כמה אני לומדת ממנה כמה עוד יש לי ללמוד.

איימי הסבירה לי שבערב הראשון היא התרגשה 20 מתוך 10.
ובערב השני 10 מתוך 10.
היא גם הסבירה לי שזה היה קשה מאד לבחור להציג שוב אחרי הערב הראשון אבל שהיא דיברה על זה עם חברות בבית ספר בבוקר וביחד הן תרגלו נשימות ואמרו לעצמן שיהיה מוצלח.

בערב השני היה יותר טוב.
ואיימי יצאה עם עיניים נוצצות וכשאמרתי לה כמה אני גאה בה היא אמרה שהיא חושבת שהיא גאה בעצמה יותר ממני.

בדרך  הביתה היא הסבירה לנו שהיא ניסתה בהצגה שלה לכתוב על דברים שקורים בין ילדים.
כשקבוצה של ילדים פונה מול ילדה אחת.
איימי הסבירה לנו שבהצגה היא שיחקה את הילדה האחת שפונים נגדה גם כי לא רצתה שאף ילדה אחרת תרגיש מה שהילדה הזו מרגישה.
איימי אמרה שהיא מקווה מאד שכשהחברים שלה יראו את ההצגה הם יבינו קצת איזו הרגשה זה עושה ושאולי זה יגרום להם לחשוב אם מישהו ינסה להפנות אותם נגד ילד/ה אחרת.

איימי שלי עוד שבוע תסיים כתה ג'.
ומלמדת אותי כל יום וכל שבוע על קבלה עצמית והתמודדות ואומץ.

untitled5

לקחתי נשימה..

. . . 
קחי נשימה, אם זה מה שדרוש לך עכשיו
ואולי תתבהרי קצת לעצמך.
. . . 

אז לקחתי…
כמו שכתבתי בפוסט הקודם הייתי על סף קריסה נפשית.

מערבולת של אש ורכבת שדים,
שערים נסגרים בארמון.
הד קולות מרחוק ואותות סכנה,
צל חולף בחשכת מסדרון,
. . .
"מה יהיה עלי? מה יהיה?
הולך בלי לדעת לאן".

מערבולת של אש, צעקה חנוקה,
הכלבים נוהמים בחצר.
על כסא מזהב הם יושבים בשתיקה
מחכים שהכל ייגמר.

מה יהיה…

מערבולת של אש ואורות לפידים…
מערבולת של אש ורכבת שדים…
(מלכים אבודים…)
מערבולת של אש…

                                        [מערבולת של אש/דני רובס]

 
למזלי הטוב בורכתי באיש מופלא שמכיר אותי לפעמים טוב יותר מעצמי.
והוא שלח אותי לאחות שבורכתי בה. אחות של הלב.
שקיבלה אותי בזרועות פתוחות.
אז נסעתי. בהתראה קצרה..
מבולבלת והלומה.
מותשת ותשושה.

. . . 
מה קרה? מה קרה?
איך הטוב הפך לרע?
ואיך פתאום בלי הרצון
הכל נראה כל-כך עצוב?
מה קרה? מה קרה?
הם חשבו שאין ברירה
ואיך ומה אפשר עכשיו
כדי שהרצון ישוב?
      . . .
                               [בכפר קטן ליד ההר/דני רובס]

נסעתי לכיוון הזריחה
הסתכלתי על צבעי השמש והשחור שעוד לא הואר
וחשבתי שאולי זה סימן
אולי אם אחכה אגלה את הצבעים ולא אראה רק את השחור
אולי אם אחכה יתחילו להתגלות הגוונים האפורים ואחריהם הצבעים…
אולי צריך לחכות להתרומם כדי לראות מעבר לשחור
אולי הצבעים והשמש עוד יגיעו

"בין כה וכה, למרות הרוחות
 בים הסיבות חותרת
 חופש תנועה גורם הנאה
 וגם הפתעה נסתרת.

 חופש תנועה – זו הידיעה
 שיש לך זמן לפעול
           . . .   "
                         [קחי נשימה/רחל שפירא]

אז זזתי…
נסעתי מהבית למקום אחר.  לבית אחר שקיבל אותי בלב פתוח.
ושם כל יום הלכתי והלכתי…
וגם ישבתי.
וחשבתי…
ודיברתי…
והקשבתי…
חשבתי כמה בורכתי באיש שאיתי.
שמכיר אותי טוב כל כך ויודע איך להציל אותי גם מעצמי.
חשבתי על ילדי, הקשיים שלהם, ההתמודדויות שלהם והדרך שהם עוברים
חשבתי על ההצלחות שלהם וההתקדמויות.
כל אחד לחוד וכולנו יחד כמשפחה..
חשבתי על כמה הדרך וההתמודדויות של כל אחד לחוד משפיעות על כולנו.
חשבתי על מה וכמה אני לומדת מהם.

מתרגלת נשימות
מנסה לא לשקוע במחשבות
לחזור לחיים
לראות גוונים
אבל כשרגע לא דרוכה
הספקות מחלחלים דרך הסדקים
התסכול שוב מנסה להשתלט
היאוש מפלס לו דרך חזרה
הדאגות והפחדים…

והקשבתי גם לעצמי…
לכל הפחדים והחששות והחרדות והדאגות.
אבל גם לתקוות ולאמונות.

      . . .
ואז פתאום ילדה קטנה
חשבה לרגע ואמרה:
רצון זה משהו פרטי
תמיד תמיד ישנה ברירה
אנחנו מחליטים לבד
כי יש רצון לכל אחד
ואז הכל יכול לחזור להיות אותו דבר
הכל יכול להיות הפוך
אז בואו ונחזיר חיוך לכפר
                                    [בכפר קטן ליד ההר/דני רובס]

חזרתי לתוך אותו הוריקן שהיה כאן כשעזבתי. יחד עם כמה טייפונים נלווים.
המציאות שלנו לא פשוטה בכלל והאיש שלי ואני צריכים לקבל כמה החלטות לא פשוטות בכלל שישפיעו על כל המשפחה מכל מיני בחינות.
מקווה שזה שחזרתי קצת אחרת, שכל התובנות שחזרתי איתן ימשיכו להזכיר לי איך לנשום.
שהן סימן לחיבור מחדש שלי לעצמי ולאמונה מחדש בכוחות שלי.
מקווה שהאמונה שמצאתי מחדש בכוחות שלנו תישאר איתי.
מקווה שבסוף הסופה עדיין נצליח להרים ראש להישיר מבט ואולי אז גם נצליח לנשום לרווחה
יודעת שבסוף סערת הטייפונים עדיין נהיה יחד.


. . .
קחי נשימה, אויר ואור טובים לך
את מוכנה לפגוש את רצונך
קחי נשימה, אם זה מה שדרוש לך עכשיו
ואולי תתבהרי קצת לעצמך.
[קחי נשימה/רחל שפירא]

 

savvy-quote-life-isnt-waiting-for-the-storm

רחמו על מי ששדיו עליו קמים

"רחמו על כל מי שאין בו רחמים 
 נחמו את כל מי שלבו כרע נישבר 
 רחמו על מי ששדיו עליו קמים 
 עכורה אפלה התהום עליה הוא גר"
[מילה היא הנשק של מי ששר/דני רובס]

 

הרבה זמן כבר לא כתבתי פוסט.
האמת היא שעוברת עלינו תקופה קשה.
ההרגשה היא שאנחנו בתוך מערכת סופות טייפון…
סופה רודפת סופה.
משבר רודף משבר…
ואת כולם שרדנו איכשהו.
שנינו יחד.  והמשפחה המורחבת מקיפה אותנו ועוטפת. והחברים.
שרדנו מיום ליום. משבוע לשבוע.

קודם היה מפץ גדול
אחכ מערבולת
ואז הוריקן
כזה שהורס כל מה שהוא עובר דרכו
ואין דרך לעצור אותו
ואין דרך לעמוד מולו
רק לחכות שיעבור ואז לגלות אילו שברים השאיר אחריו
ומי ניצל ומי לא

ובתוך כל הקושי הזה פתאום עבר עלינו הוריקן.
וההוריקן הזה כמעט שבר אותי.
הרגשתי בעיקר חסרת אונים ומיואשת נוכח המשבר הזה.
ומתוך הקושי התנתקתי כמעט מכולם.
לא דיברתי כמעט שבועיים לא עם חברות לא עם המשפחה וגם עם האיש שלי בקושי.
בקושי העזתי לדבר עם עצמי.

"כל הסודות והשקרים, זו רכבת ההרים 
 היא עולה והיא יורדת 
                  . . .                  "  
                                          [הנה אני/דני רובס]

 
וכמו שקורה הרבה פעמים הילדים שלי יודעים להמם אותי.
ופתאום איימי מדברת איתי בלי לדעת כמה קרוב היא נוגעת במילים שלה:
איימי:  אמא לפעמים את מרגישה שפשוט לא יכולה לעשות משהו?                               
אמא: כן.
איימי: גם אני. ואת יודעת מה אני עושה אז?
אמא: ?
איימי: אני פשוט עושה אותו.
ואז עוצרת וחושבת על זה שעשיתי משהו שחשבתי שאני לא יכולה.
למשל חשבתי שלא אצליח אף פעם לטפס על המקבילים בבית ספר.
ואז פתאום עשיתי את זה.
ואתמול לימדתי ילד אחר שחשב שהוא לא מסוגל איך לטפס עליהם.
ולפעמים אני מרגישה שהכל זה יותר מדי ואני לא יכולה להתמודד.
ואת יודעת מה אני עושה?
אמא: מה?
איימי: אני מדברת על מה שקשה לי עם מי שאני יודעת שאוהב/ת אותי.
ולדבר על זה  עוזר לי. זה עוזר לי להרגיש פחות גרוע וזה עוזר לי למצוא פתרונות.

ואני לא הצלחתי.
לא יכולתי לספר מה קורה. ולא יכולתי לספר כמה קשה לי.

האיש שלי זה שמכיר אותי טוב כל כך הבין וראה שאני קורסת.
והחליט לגרש אותי. להרחיק אותי מעין הסערה.
ושתי סבתות [וסבים] שמייד התנדבו לעזור לאיש כשלא אהיה.
וילדיי שיהיו עם אבא ומשפחה. ויסלחו לי שאני נוסעת. נוסעת כדי לאסוף אוויר ולחזור.
לאיש שלי שמציל אותי שוב. לילדיי. למשפחתי כולה.  ולעצמי.

" תדע שאתה זורם בעורקי 
אין לי כמותך חבר 
תדע אתה הטוב מכולם בחיי 
הכל יעבור אתה תישאר
             . . .
שוב להדליק את נשמתי 

ולבדי, לדעת מה איתי 
להציל את חיי        "
[אוהבת אותך עוזבת אותך/שלום חנוך]

 
אז אני נוסעת.
לאחותי בנפש שהסכימה, היא ומשפחתה, לקבל אותי בהתראה של מהיום למחר.
ומקווה ששם אצליח קצת לחזור לנשום.
ואחזור עם קצת יותר כוחות ויכולת לעמוד מול הטייפונים שתוקפים אותנו בלי להישבר.
להיפגע מהרסיסים ועדיין להישאר עומדת.
להיזכר שאני יכולה. שאני אוהבת לחיות.
וכשאני אחזור להצליח שוב לעמוד איתנה ולעזור למשפחתי לצלוח כל הוריקן וטייפון ומשבר שתוקף אותנו.

הדמיון ממריא אתנו, כשלעוף זה לא שפוי 
פיתרון שלא ידענו או מוצא בלתי צפוי 
עוד מעט נצמיד כנפיים, ריח חופש באוויר 
עוד מעט… ונעוף
                . . .

הדמיון ממריא אתנו, כשלעוף זה לא שפוי 
פיתרון שלא ידענו או מוצא בלתי צפוי 
. . .     "
                                              [איקארוס/דני רובס]

screenshot_2017-02-18-17-29-122

יום הזיכרון…

כבר כתבתי בעבר על גניה ברמן ז"ל שהייתה לי אמא שניה.
אני מתגעגעת אליה מאד והשנים לא הקהו את הגעגועים.
אני מתגעגעת אליה במיוחד השנה.
שנה מאתגרת שעוברת עלינו והיא חסרה לי.
אני יודעת שהיא הייתה מוצאת את המילים הנכונות.
שהיא הייתה מקשיבה לי ומסתכלת עלי
אני מתגעגעת. יותר כל שנה.
ולא מוצאת מילים לתאר את הגעגועים.
השנה בכורתי כתבה משהו על הסבתא שלא הכירה.
הסבתא שמונצחת באות הראשונה של שמה.
וקיבלתי את אישורה, שריגש אותי מאד, לפרסם את שכתבה:

סבתא שלי מיוחדת.
אחת – היא לא אמא של אבא שלי ולא אמא ביולוגית של אמא שלי.
היא אמא של חברות טובות במיוחד – אחיות בנפש כמו שאמא שלי קוראת להן – של אמא שלי.
שתיים – יש לה כנפיים. והיא גרה עם המלאכים.
היא מלאך.
יש לה חיוך גדול שמייד גורם לך לחייך גם.
יש לה חיבוק חזק-חזק שגם אם לא פותר את הבעיה גורם לך להרגיש קצת טוב יותר.
היא אשה קטנה שיש לה כתף גדולה שאפשר לבכות עליה.
היא מלמדת ילדים אנגלית, בעצם לימדה אותם להאמין בעצמם.
בעצם היה לה את הכל כי היא נרצחה בגלל מחבל בפיגוע בקו 14 בי"ם.
אני מכירה אותה רק מסיפורים כי היא נרצחה קצת לפני שנולדתי, כשכבר הייתי בבטן של אמא שלי.
הלוואי והייתי פוגשת אותה.
כי היא מלאך.
הייתה מלאך.
עדיין לא נתפס שהייתה.
למרות שמאז שנולדתי היא הייתה.
ולא עדיין.
אולי היא כן עדיין.
אנחנו עדיין זוכרים אותה.
את החיוך שלה
את החיבוק שלה
את הכתף שלה
את החום שלה
את האנושיות שלה
אותה.

HPIM0381

איימי שלי בת 9

איימי שלי בת 9.
אני אמא שלה כבר 9 שנים.

הילדה המופלאה הקסומה המיוחדת והיחודית שלי בת 9!IMG_20170303_094419

הילדה שלא מפסיקה להצחיק אותי.
שהצחוק שלה הוא אחד הצלילים הכי אהובים עלי בעולם.
צחוק שמדביק את כל מי ששומע אותו …

IMG_1742img_3213

IMG_20170313_093108

ילדה שלי שלא מפסיקה לאתגר את עצמה ואותנו
ילדה שאני לומדת ממנה כל כך הרבה.
על אומץ, על אמונה בעצמנו.

ילדה שלי שלא מפחדת לשאול שאלות, להתמודד עם התשובות ולהמשיך לשאול ולחשוב ולחקור.


ילדה שלי שבזכותה פגשנו ואנחנו ממשיכים להכיר אנשים טובים בדרך ואפילו השנה תהיה לה הפתעה מרגשת בזכות קונדיטורית אחת שבזכות הנדיבות שלה עוגת היומולדת של איימי תהיה קסומה ומיוחדת.
[מבטיחה להעלות תמונה של ילדת היומולדת עם העוגה הקסומה בדף הפייסבוק].
ילדה ששנה שעברה רצתה לחגוג עם כל החברים שלה.
והיה לה חשוב לחשוב ולתכנן איך כולם יהנו יחד.
וחגגנו ביומולדת מיוחדת ומרגשת במיוחד.


ילדה שכל שנה מפתיעה ומאתגרת ומרגשת אותנו ביותר דרכים משאפשר להסביר במילים.


ילדה מופלאה וקסומה שלי.


גם בתקופה זו שהיא תקופה מאתגרת לכל המשפחה הילדה המופלאה שלי ממשיכה ללמד אותנו על כוחות והתמודדות.
להמשיך לחקור על עצמה ועל העולם.
לא לוותר. לשאול שאלות ולחפש תשובות.


ילדה שלי מאחלת לך שתמיד תמיד תמיד תאמיני בעצמך.
שתדעי תמיד לראות סביבך את כל הרוצים בטובתך.
שתישארי חברה נפלאה לחברייך וחברותייך.
ואחות מופלאה אוהבת וקסומה לאחיך ואחיותייך.
שתמשיכי לשאול את עצמך ואותנו את השאלות הכי קשות ומאתגרות ושנמשיך לחפש יחד את כל התשובות.
שתרגישי תמיד אהובה ושתמיד תמיד תאמיני בעצמך!
080

ומצרפת קישור לשיר שלך.
שמלווה אותך מאז נולדת…

איימי

בחירות

אנחנו נתקלים בחיינו באין ספור צמתים בהם אנחנו צריכים לבחור.
images-12

כשאנחנו הופכים להורים הנושא מסתבך –
כל בחירה שאנחנו בוחרים משפיעה לא רק על חיינו שלנו.
ואם אנחנו חיים בזוגיות הרבה מהבחירות צריך, או רצוי לפחות בעיני, לבחור יחד.
ולא תמיד נסכים בסוף על מה שהיה הבחירה המועדפת בעיני.
וכשיש לנו כמה ילדים כל בחירה כמעט תשפיע על כל המשפחה.
בכל בחירה בעצם נבחר גם מי משלם כרגע מחיר.
לפעמים צריך לבחור בין צרכים.
בחירה קשה מאד בתור הורה וכואבת בכל פעם מחדש –  איך בוחרים הצרכים של מי לא יענו כרגע?

ככל שהילדים גדלים יש יותר ויותר צמתים בחייהם שהם צריכים לבחור בעצמם בחירות שונות ולקבל החלטות שונות.
חלק מהבחירות האלה יגרמו לנו גאווה כהורים וחלק השתאות ופליאה או עצב.
חלק מהבחירות של ילדינו יחזקו אותנו שאנחנו בחרנו ופעלנו נכון כהורים
וחלק מהבחירות שלהם יגרמו לנו להסתכל על דברים מחדש ולבחון את עצמנו מחדש.
screenshot_2017-02-18-17-23-192screenshot_2017-02-18-17-29-122
לפעמים אנחנו מגיעים לצומת בו אנחנו מרגישים שכל הפניות מובילות לדרך ללא מוצא.
עומדים מול ורק רוצים לחזור אחורה ולבחור אחרת בשביל אחר קודם.
להוביל את ילדנו בשביל אחר.
אבל החיים לא עובדים ככה.
ונשארת לנו הבחירה האם לעמוד איתנים מול הרוח –  להמשיך להזכיר לילד שלנו שאנחנו אוהבים אותו ולהישאר שם לצידו ומאחוריו ולחכות עם המון המון סבלנות ועם המון אהבה עד שהוא ימצא את הדרך החוצה ממה שלנו אולי נראה כשדה מוקשים.
או לוותר – להשאיר את הילד להתמודד באמונה ו/או תקווה שכל מה שהנחלנו ונתנו לו עד אז מספיק.
ואפשר גם לבחור ביאוש. אפילו כהורים…
לפעמים תחושת האין מוצא והתסכול כל כך גדולה שמרגישים שאין ברירה אחרת.
screenshot_2017-02-19-20-17-582

ולפעמים מתוך התסכול והיאוש מגלים שבילים חדשים.
לפעמים הילד שלנו בתוך שדה המוקשים מגלה שבילים חדשים
ומלמד אותנו שיעורים חדשים,  כואבים לפעמים ואפילו מפחידים,
ויחד עם זאת פוקחי עיניים על החיים על עצמנו על הורות ועל אפשרויות הבחירה שלנו.

screenshot_2017-02-19-16-15-272

 

ילדות שלי…

בכתה של אורי כל ילד פעם בשנה מקבל אפשרות להציג משהו על עצמו –  תחביב/אוסף/חוג שהוא משתתף בו וכד'

כששאלנו את אורי מה תרצה לספר על עצמה לחברים היא לרגע לא היססה –
אני רוצה לספר להם שאני פותרת סודוקו  למתקדמים של מבוגרים! ושאני אוהבת לפתור תפזורות.
וגם שאני פותרת עם סבתא תשבצים.
אז לקחנו את הרצון והרעיון שלה ויישמנו.
הכנו תשבץ עם הגדרות שאורי המציאה על עצמה ועל בי"ס ועל מורות שלה.
והכנות תפזורת עם שמות כל הילדים/ות בקבוצה של אורי.
וציירנו סודוקו (קל)
ולבקשת אורי הכנו גם צופן אותיות.
וכתבנו באופן מילים שהילדים/ות היו צריכות/ים לפענח.
צבענו קרטוני ביצוע וציירנו עליהם את כל הדברים.
וגם הדפסנו עוד כמה על דף רגיל וניילנו שיהיה להם רב פעמי…

וכשהגיע היום אורי עמדה מול הילדים.
וסיפרה.
הציגה את כל מה שהכנו בגאווה גדולה.
הצליחה להגביר את קולה כשאמרו לה שלא שומעים.
בחרה כל פעם ילד אחר לפתור ולכתוב.
הסבירה איך פותרים כל דבר.

img_20170126_083009

ואחרי הכל נעמדה מול כל הילדים והפגיעה להם חלק מהמופע התעמלות קרקע שהיה לה באותו יום אחהצ.

אורי שלי במרכז המעגל במרכז הכתה מדגימה תרגילים בביטחון ובשטף.

ואני כמובן דמעתי מהצד ולא יכולתי שלא לחשוב על הדרך הארוכה שעשתה עד היום…
הילדה שימים שלמים במשך שבועות לא דיברה בגן.
שלחשה ונצמדה  לפינות.
עמדה מול כולם במשך שלושת רבעי שעה וסיפרה על עצמה והדגימה והסבירה את כל מה שתיכננה והכנו.

ואחרי הצהריים מופע חוג התעמלות קרקע.
שתי ילדות שלי הודיעו לי מראש שיפתיעו אותי.
לא ידעתי כמה…
איימי שלפני שנתיים התאמצה ללמוד איך לטפס בסולם ואיך לרוץ ולקפוץ..
איימי שלי עשתה עמידת ידיים מושלמת!
וגלגלון!
בשורה הראשונה של ההופעה.
בביטחון וגאווה.
ואורי גם היא – עמידת ידיים וגלגולים.
ילדות אמיצות ומופלאות שלי!

וטקס ט"ו בשבט בבית ספר.
אורי הופיעה בארבעה קטעים שונים!
הקטע היחיד שלא הופיעה בו היה זה שאיימי הופיעה בו.
היא ירדה מהבמה כשהקריאו ועלתה שוב ושוב לקטע הבא.
גם רקדה וגם שרה.
אני עמדתי בצד עם מצלמה ודמעות.

ילדות מופלאות שלי אמיצות ומיוחדות.
אני לומדת מהן כל כך הרבה על אומץ והתמודדות…
הלוואי ותמיד יהיו גאות בעצמן ויאמינו ביכולות שלהן ויעיזו לנסות…

quote-telaviv