איימי בת 11

איימי שלנו בת 11
d79cd79cd790-d79bd795d7aad7a8d7aa4
כמה גדלת והתבגרת בשנה האחרונה.

המודעות העצמית שלך תמיד הייתה מרשימה ובשנה האחרונה למדת להסביר בצורה מעוררת השתאות מה הכי נכון לך לדעתך –
מה מקשה עלייך? מה עוזר? מה היית רוצה שיקרה?
מה מפריע לך? מה החלומות שלך? מה את מאחלת לעצמך?

את מלמדת אותנו על עצמך ודרך זה על העולם בזוית ראיה שהיא יחודית ומיוחדת רק לך.

c360_2016-02-13-12-06-53-013

איזה מזל יש לנו שאת שלנו!!!

הדרך לא תמיד קלה.
והדרך שלך לא קלה לך.
ואת? את כל הזמן ממשיכה לבדוק מה נכון לך אולי יש דרך אחרת שמתאימה לך יותר?
טובה יותר? מקדמת יותר?
לעיתים נדירות את מחפשת את הדרך הקלה.
ואנחנו מנסים להזכיר לך מדי פעם שמותר.
מותר לך לפעמים להקל על עצמך.

אני מקווה שאת יודעת ומרגישה כמה את אהובה.
כמה את מוערכת.
גם על ידינו אבל גם על ידי א.נשים אחרים סביבך – ילדים/ות ומבוגרים/ות.
כל מי שפוגש בך נפעם.

ככל שאת מתבגרת את לומדת יותר על העולם ונפעמת ממנו וגם מתפלאה:
למה אנשים מתנהגים כך? למה אנשים בוחרים ככה?
הרבה פעמים אני חושבת שלו כולם וכולן היו קצת יותר כמוך העולם היה טוב ופשוט יותר.

080

אני מאחלת לך ילדה שלי שתישארי את!
טובת לב, חכמה, כנה, ישרה, סקרנית, אוהבת ללמוד ולקרוא וללמוד עוד, חברה טובה, ואחות נפלאה וילדה אמיצה.
הלוואי והיית יודעת כמה את אמיצה!
כמה את יפהפיה מבחוץ ומבפנים.
שתמיד תמיד תרגישי כמה את אהובה.

IMG_0850

מודעות פרסומת

משפחה

יש כל מיני סוגי משפחות.
יש כל מיני סוגי משפחות שאני שייכת אליהן.
המשפחה שזכיתי להיוולד לתוכה.
המשפחה שיצרתי לי עם בן זוגי האהוב והאוהב.
והמשפחה שאצלנו קוראים לה משפחת הלב.
חברות טובות שהפכו למשפחה.
חלקן חברות שלי עוד מהילדות וזכיתי שהן עדיין בחיי.
וחלקן הצטרפו למשפחה בהמשך.

ילדיי מתייחסים לחלקן בתור דודות.
ומסבירים מגיל צעיר שיש דודות שהן שהן מהמשפחות שאמא ואבא נולדו לתוכן.
ויש דודות שהלב בחר והן דודות של הלב.
וילדיהן הן בני דודים בשביל ילדיי בדיוק כמו הילדים של האחים הביולוגיים שלי.

התמזל מזלי שחלק מאחיות ליבי מלוות אותי גם היום.
בכל רגע אני יודעת שיש לי למי להתקשר ומי שתקשיב מהצד השני.
וגם אם הן מעבר לים היא תהיה שם בשבילי כשאצטרך.
והן הוכיחו זאת יותר מפעם אחת.

ליום המשפחה הזה רציתי להגיד להן תודה.
לכל אחי ואחיותי..
אלה שבארץ ואלו שמעבר לים.
תודה שאתן קיימות.
תודה שאתן בוחרות להישאר חלק מחיי ומחיי ילדיי.
תודה על שאתן ממשיכות ללוות אותי בכל השנתיים האחרונות.
תודה על שאתן נותנות לי גם להיות שם בשבילכן כשאתן צריכות.

d9edd0b4aa7c981081b4ce1c2fbfb8ed

ואני רוצה לאחל ליום המשפחה הזה לכל אחד ואחת מקוראי הבלוג שתצליחו לקחת לפחות נשימה אחת עמוקה ושלווה ולראות את הטוב במשפחה שלכם.
זאת הביולוגית וגם זו שהלב בחר.
שתצליחו לראות מי נמצא שם בשבילכם ושתגלו שיש יותר כאלה משחשבתם/ן.
שתזכרו מדי פעם לעצור ולהעריך את הנוכחות שלהם/ן.
וגם להגיד להם/ן שידעו ויזכרו שאתם/ן מעריכים/ות ואוהבים/ות אותם/ן.
ושתמיד תמיד תמיד יהיה לכן ולכן את המישהו/י הזה שעוזר להחזיק מעמד כשקשה גם אם רק בהקשבה ובתזכורת שאתם לא לבד עד שתצליחו לראות שוב רגעי אור בתוך החושך.
ומאחלת לכולכם ולכולכן המון המון רגעי אור ושלווה

silhouette photography of group of people jumping during golden time

Photo by Belle Co on Pexels.com

 

על כתיבה וחשיפה

שבוע שעבר בצעד מאד לא אופייני לי בשנתיים ומשהו האחרונות מאז התחיל הסופה אצלנו יצאתי מהבית ליום שלם לכנס.
ולא סתם כנס אלא כנס על כתיבה.
בכורתי ביקשה וקיבלה כרטיס לכנס כמתנת יומולדת ואני החלטתי שהיא לא יכולה ללכת לכנס של מבוגרות לבד אז זה שימש לי תירוץ מצויין להתלוות אליה.

שמענו את רוני גלביש הנהדרת שכמו כל פעם שאני קוראת או שומעת אותה בעיקר רציתי אחר כל לגשת ולבקש את רשותה לחבק אותה חיבוק מחזק ולהגיד לה תודה.
תודה על שהיא קיימת וכותבת ומדברת.
רוני דיברה על כתיבה וחשיפה.
ועל פתיחת פצעים על אנשים מתים וחיים.
ועל חשיפה וגם על כתיבה בחלק מהתמודדות.

אחר כך הייתי בסדנת כתיבה של רותם ברוכין ומרינה ברלין.
שכותרתה הייתה: "איך לאהוב את הכתיבה שלנו?"
ובכורתי האמיצה אפילו הקריאה משהו מקסים שכתבה בתרגיל כתיבה בסדנה והופתעה כמו תמיד שחשבו שהיא כותבת טוב.
והיא כותבת מצויין. תאמינו לי!

ואז הלכתי להרצאה של אורי ניר וינטרס.
שדיברה על כתיבה ברשתות חבריות וחשיפה.
ודיברה על הפער בין אנשים שחווים אותה כחשופה מול זה שהיא מרגישה שהיא בכלל לא כותבת חשוף.
ואני יצאתי עם הרבה מחשבות.
ותהיות…
על עצמי.
על כתיבה..

ושמענו הרצאה של קרן לנדסמן שדיברה על דיאלוגים וכמעט כתבתי בתרגיל דיאלוג ביני לבין הצנזורית שנמצאת לי בראש אבל הצנזורית לא מסכימה שאחרים ישמעו אותה.
האמת שזה לא משנה על מה קרן מרצה תמיד מעניין להקשיב לה.

וההרצאה האחרונה הייתה של סוזן דונובן שהייתה סופרת שהוציאה רבי מכר עד שכמעט מתה מזיהום שהותיר אותה נכה שדיברה על הבלוג שכתבה שהיה לו חלק משמעותי בשיקום ובחזרה לחיים שלה.
וסיפרה על תגובות שקיבלה על אנשים שדבריה נגעו בהם ועזרו להם בהתמודדויות שלהם.
היא סיפרה שהתהליך שעברה שינה אותה ואת הכתיבה שלה לגמרי.
וגם מההרצאה שלה יצאתי עם הרבה שאלות ומחשבות על הכתיבה שלי ועלי…

הפוסט הראשון בבלוג היה על ההחלטה לכתוב ולהיחשף.
מצד אחד היינו זקוקים לעזרה. והבחירה לכתוב בלוג בחלקה הייתה כדי לספר ולשתף על המסע שלנו עם הילדות כדי שיעזרו לנו לעזור להן.
מצד שני קיוויתי שהכתיבה והחשיפה יעזרו להורים אחרים. למשפחות אחרות שאולי נמצאות במסע שלהן….
קיוויתי גם שהכתיבה תספר משהו על משפחה אחת עם שתי ילדות אוטיסטיות שכל כך שונות אחת מהשניה.
קייויתי שזה יעזור לא.נשים שאולי לא מכירים שלאוטיזם יש כל מיני צדדים.
ולפעמים הוא נראה אחרת כל יום אצל א.נשים שונו/ים.
קיוויתי שלספר עלינו יעניין אחרות ואחרים.

וגם אני אוהבת לכתוב.
זו דרכי מאז ומעולם.
מגיל צעיר כתבתי.
לעצמי למחברת ולמגירה.

רק בבלוג בחרתי לראשונה לכתוב בפומבי.
ואז הילד/ות היו קטנות.
מהתחלה הייתי במודעות לכך שיום אחד הן וחברות שלהן יקראו.
אבל בתחילת הבלוג פשוט כתבתי מה שאני בחרתי וחשפתי כמה שאני בחרתי.
ועל עצמי בחרתי יותר מפעם אחת לכתוב בכנות וישירות גם על נושאים לא פשוטים כמו הדיכאון שלי.
ככל שהילד/ות גדלו הן רוצות להחליט על מידת החשיפה שלהם.
כל תמונה חדשה שלהם שאני בוחרת להוסיף מקבלת את אישורן לפני הפרסום.
וכל פוסט שהן מוזכרות הן קוראות לפני הפרסום.

כשעברנו את ההוריקן שסיחרר את כולנו לא כתבתי.
לא הצלחתי לכתוב כלום בהתחלה.
ניסיתי לא לטבוע.
ואחר כך לא ידעתי איך לכתוב.
איך לכתוב בלי לחשוף מה שלא שלי אבל משפיע עלי?
איך לכתוב בלי לפגוע ?
אז לא כתבתי.
או יותר נכון כתבתי. המון.
דפים על דפים חלקם נזרקו חלקם שמורים.
אף אחד מהם לא פורסם.

באותה תקופה פירסמתי קצת על דברים סביב.
על נקודות אור שהכרחתי את עצמי למצוא בתוך ההוריקן.

ואז החלטתי לפרסם שני פוסטים.
עלי  – על הסחרור שנפלתי עליו ועל ההרגשה להיות במרכז הוריקן שסוחף אותי למטה
ועל האיש שלי ואחות ליבי שביחד הצילו אותי בעיקר מעצמי והזכירו לי מחדש איך לנשום.

ומאז פירסמתי מעט.
וכתבתי מעט.
והכנס הזה חידד לי שוב את כל השאלות שאני שואלת את עצמי –
עד כמה מותר לי?
כמה מותר לי לפרסם את המחשבות והדאגות ורגשות האשם ולפעמים כעסים והאשמות וחיבוטי הנפש שלי כשהם חושפים סיפור שהוא לא רק שלי?
האם זה בסדר בשבילי לוותר על הכתיבה כדי למנוע חשיפה?
האם לוותר על הכתיבה או רק על פרסומה?
האם מותר לי לבחור להתחבט ולשתף התמודדות בבלוג ציבורי את הדרך שאני עושה וההתמודדות שלי בסיפור שהוא לא רק שלי?
איפה המקום שלי בתוך הבלוג שלי?
האם המקום והתפקיד של הבלוג צריך להשתנות יחד עם הסערות במשפחתנו למרות שהסיבות לפתיחת הבלוג לא השתנו כולן?
אין לי תשובות חד משמעיות…
רק המון המון שאלות והתחבטויות והתלבטויות….
ובנתיים ממשיכה לכתוב בעיקר לעצמי ….

בת 9

קטנתי, ילדת האור שלנו, חוגגת יומולדת 9!!!

9 שנים מאז שהילדה שמפיצה סביבה אור ושמחת חיים הצטרפה למשפחתנו.
ילדה מלאת קסם ואור.
מלאת שמחת חיים מדבקת.
אחות אוהבת 
חברה טובה

ילדה שהחיוך שלה לפעמים מסתיר כל כך הרבה ועדיין ממשיכה להדביק את סביבתה בחיוך…
ילדה שמתמודדת עם אתגרים לא פשוטים.
ילדה שאוהבת את כל הצבעים ואוהבת חשבון וחידות וגם לרוץ ולהשתולל בבריכה.
ילדה קסומה, מופלאה, מיוחדת ויחודית חכמה ויפהפיה מבפנים ומבחוץ.

ילדה שלי.
קטנתי.

ילדה שלי אני מאחלת לך שתמיד תמיד תדעי ותרגישי כמה את אהובה.
שתמשיכי לצלוח אתגרים בראש מורם, באומץ לב ותושיה ובלי לחשוש לבקש עזרה מאוהבייך.
אני מאחלת לך שתישארי קסומה ומיוחדת ויחודית כמו שאת.
ושלפחות חלק מהדרך שלך תהיה פשוטה וכיפית.
ובעיקר מאחלת שתמיד תמיד תדעי שאנחנו כאן איתך מאחורייך ולידך אוהבים וגאים.

אמא [וגם אבא]




עו"ס

הרבה סיפורים מסתובבים ברשת על עבודת העובדות הסוציאליות ותלונות עליהן ועל עבודתן/ם.

ובזמן האחרון בתוך המאבק שלהן גם קצת, בזהירות סיפורים של העובדים הסוציאלים.

אני רוצה לספר על עובדת סוציאלית אחת.
שעזרה למשפחה אחת.
ובלעדיה אני לא יודעת איפה ובאיזה מצב היינו היום.

אנחנו מוכרים ברווחה מאז שאיימי אובחנה כי היינו צריכים הכרה כדי להתקבל לאלוטף.
ומאז קיבלנו מהם שירותים מעטים כשהיינו צריכים וידענו מה לבקש.

כשהיינו בתוך תקופה קשה ומאתגרת מאד היינו מאד ביחד האיש שלי ואני.
וניסינו לשרוד.

בתוך זה נתקלנו במשבר עם אנשי ונשות טיפול.
משבר שהביא אותנו ליאוש ותחושת חוסר אונים.
ובתוך כל הקושי  הזה פתאום הופיעה אשה אחת שהחליפה את מי שהייתה עד אז העו"ס האחראית עלינו.
והציעה לנסות לעזור.
היא הקשיבה לנו…
והמשיכה להקשיב ולשאול ולנסות למצוא דרך..

היא הייתה אור בתוך תקופה חשוכה.
664631091_363723eced_z

והיא לא ויתרה עלינו.
ולא ויתרה לנו.
היא דיברה איתנו לפעמים כל יום לפעמים פעם בשבוע.
לפעמים גם בשבתות וגם בחגים כשהיה צריך.
היא תיווכה במשבר ביננו לבין צוות טיפולי וגם נכחה בפגישות כשהיה צורך בנוכחותה.

היא לחצה כל גורמים מסויימים בלי ידעתנו כדי לקדם תהליכים בשבילנו.
ולחצה על גורמים אחרים בידיעתנו כדי לקדם תהליכים אחרים.
היא ענתה לנו תמיד על כל שאלה ותהיה בסבלנות ובאריכות וכשלא היו לה תשובות ביררה ושאלה וחזרה אלינו עם תשובות.
היא ליוותה אותנו בסבלנות ורגישות כשהיינו צריכים לקבל החלטות קשות שהשפיעו ומשפיעות על כל המשפחה שלנו.
היא הייתה שם לאורך כל הדרך שהייתה לא פשוטה בכלל ושעדיין לא הסתיימה.
היא הצילה אותנו.
אני לא יודעת איפה ובאיזה מצב היינו היום בלעדיה.
ולא רוצה לנסות לדמיין.

אני רוצה לספר שיש עובדות סוציאליות שמצילות חיים ומשפחות.
התמזל מזלנו לפגוש אחת כזו…

one-person-make-a-difference

15

הילדה שהפכה אותנו להורים היום בת 15

HPIM0381

ילדה אהובה מרגע הולדתה.
סקרנית, חכמה
מלאת דמיון
יצירתית..
Avital_012

ילדה שעוברת מסע.

img_2077

ילדה שלי אני מאחלת לך שתמצאי את הדרך הכי נכונה עבורך.
שתצליחי לאורך כל הדרך, כל דרך לראות את כולנו שמלווים אותך שם.
מאחלת שתרגישי תמיד אהובה.

Winnie-Poohdecc11aa27567ed7d8cca8267d4c3281

בן 13

IMG_20180827_065048

13 שנים שאני אמא של ילד מופלא מרגש וקסום.

fordad

לפני 13 שנים בשבת בצהריים נולד לנו ילד קסם והפך אותנו למשפחה.
ילד קסם שהפך אותנו למשפחה-  מהורים לילדה אחת להורים לשניים …
הוא הפך את אחותו לאחות גדולה…
gyemay

ילד פלא.
ילד רגיש ומרגש.

13 שנים אני אמא שלך ואני נפעמת ומתרגשת ממך בכל פעם מחדש…
בכל פעם מחדש אנחנו מוצאים את עצמנו משתאים מולך, ילד שלנו.
מול העקשנות…   מול החתירה הבלתי מתפשרת למטרה…  מול זויות הראיה שלך את העולם…
היצירתיות מעוררת ההשראה שלך .
IMG_0175

הדרך בה אתה רואה את העולם והדברים שאתה שואף לעשות ולהגשים מפליאים אותנו בכל שיחה ביננו מחדש.
IMG_1365

אנחנו אוהבים אותך בכל ליבנו ומקווים מאד שאתה יודע את זה.

IMG_2818Ariel087
עברנו תקופה לא פשוטה במשפחה וההתמודדות שלך הייתה מפעימה.
ההתמודדות שלך מול עצמך, לצד הרגישות שהפגנת כלפי האחיות שלך.
נער פלא.
כזה שאחותו מספרת לו כמה פעמים בשבוע ש"כל החברות שלי רוצות אח כמוך"
IMG_20180827_065116

היכולת שלך להקשיב להן ולתת מקום ולגיטימציה לכל התחושות והרגשות שלהן..
095 (1)
הלוואי והיית לוקח לעצמך יותר מקום!
כי מגיע לך כל כך הרבה….
IMG_0866

נקודת המבט שלך על העולם –
הלוואי והיית מבין כמה היא רגישה ומיוחדת ויחודית ומלמדת…
IMG_1540
השאלות והתהיות שלך..
שבכל פעם מחדש מהממות אותנו מצד אחד ומצד שני גורמות לנו לבדוק ולחשוב מחדש על דברים.
IMG_1455.
יומולדת שמח ומופלא ילד פלא שלנו.
נהוג בגיל 13 לומר "ברוך שפטרני מעולו של זה" ואני רוצה לומר "ברוך שברכני בילד הזה".
הלוואי והיית יכול לראות את עצמך ולו לכמה דקות דרך העיניים שלנו – היית מרגיש את הגאווה, האהבה והפליאה שאנחנו חשים בכל פעם מחדש על מי שאתה ועל שאתה שלנו.
IMG_20180721_114637

אנחנו מאחלים לך שתרגיש תמיד תמיד אהוב.
שתזכור תמיד שיש סביבך אין ספור אוהבים שמשתאים ומתגאים בדרך שאתה עושה.
שתמשיך תמיד לשאוף קדימה.
שתמיד תאמין בעצמך ותשכיל למצוא בדרך את המאמינים בך שצועדים לצידך כך שלא תצעד לבד.
אנחנו יודעים שעוד תצליח בגדול בכל מה שתחליט לעשות גם אם הדרך לשם תדרוש מאמץ וזמן.
אנחנו רוצים גם לאחל לך מכל הלב שחלק מהדרכים להגשמה יהיו קלות ופשוטות ושלא תמיד תצטרך להיאבק.
שתמשיך לחקור ולבדוק ולשאול ולהתקדם בדרך שלך בקצב שלך.
שתמשיך למצוא סיבות לחייך בכל שלב בדרך
שתזכור תמיד תמיד שאנחנו כאן..
אוהבים אותך בדיוק כמו שאתה.
אמא ואבא.
IMG_3313

IMG_20180827_071057.jpg