שברים

 

לפני שנה העולם שלנו התהפך.
כמעט כל מה שחשבתי והאמנתי על עצמי, על היכולות והחוזקות שלי התערער.
למזלי יש לצידי איש חזק שמהווה לי עוגן בתוף סופות הטייפונים וההוריקנים שעוברות עלינו.
ואני מקווה שלפחות מדי פעם גם אני מצליחה להיות לו לעוגן בתוך הסופות.
וביחד אנחנו מנסים לשרוד ולהמשיך לשמור על אהובינו ככל האפשר בתוך הסופות  האלו ובעיקר מקווים שהם יודעים ומרגישים כל יום כל היום אנחנו אוהבים אותם.

את הקטע הבא כתבה מישהי קרובה לליבי.
ונתנה לי את אישורה לפרסם אותו בבלוג.
והלוואי והשנה הקרובה תהיה פשוטה יותר ושלווה יותר:

זוכרים את בית הספר? כשכולם הסתובבו ביחד?
כשהמספרים המעורבבים הסתבבו עם העשרוניים ומספרים טבעיים היו רק המבוגרים שסביבנו?
בעצם, היו גם את השברים.
לכולם הייתה כזו – או כזה – בכיתה.

זה שהיה בצד ונעלם אחרי שנה או שנתיים או חמש ואף אחד לא שאל.
זה שתמיד היה עם שרוולים ארוכים ואף אחד לא שאל.
זו שנרתעה ממגע ומקירבה פיסית ואף אחד לא שאל.
זה שהיה רזה מדי ותמיד היה לו קר ופעם אחת התעלף בזמן שיעור ספורט ואף אחד לא שאל.
זו שהייתה לגמרי בסדר ורק עיניה חשפו את הריקנות והכאב ואף אחד לא ראה.
אף אחד לא רצה לראות. וזה בסדר, מי רוצה לעזור לשברים?

אז בזמן שכולם הפכו למספרים טבעיים, שלמים, כאלה שהכל בסדר אצלם (חוץ מהציונים של הילדה, הצרחות של המתבגר, הריבים עם האישה והלחץ בעבודה) אבל בגדול הכל בסדר אצלם. בזמן שכולם הפכו לכאלה, השברים ניסו להתאבד כי לא יכלו יותר לחיות עם לב שבור.
כשכולם היו בלחץ מהמבחן השברים רק רצו שיהיה להם אכפת ממשהו ושיפסיק להיות להם אכפת כל כך.
כשכולם חוו את האהבה הראשונה שלהם השברים רק ניסו להרחיק אנשים כדי שזה לא יכאב כשינטשו אותם.
כשכולם חוו את שיברון הלב הראשון הלב של השברים היו מנותץ לפיסות זערוריות.
כשכולם החביאו את התעודה השברים החביאו את הצלקות.
כשכולם קיבלו צו ראשון השברים היו במחלקה פסיכיאטרית.

זה כאילו לכולם יש מסלול חיים אחד והשברים על מסלול אחר, כמעט מקביל.

כולם לומדים, בגרויות, צבא, תואר, נישואים, ילדים, ונכדים.

והשברים? השברים מנסים לא להתאבד. השברים נלחמים לאכול, לא לפגוע בעצמם. השברים מנסים לא להתאשפז.
השברים מסתירים את היותם שברים ואחרי שהם מתמוטטים – וכולם רואים הם עובדים על כולם שעכשיו הם בסדר.

בשביל כולם לחיות זה האובייס.
בשביל השברים זו מלחמה יומיומית –
לקום מהמיטה, ללכת לעבודה/בית ספר, לאכול, לבחור כל יום מחדש לא להרוג את עצמך היום, אלו מלחמות יומיומיות שכל יום מחדש צריך להילחם.

זוכרים את בית הספר? כשכולם הסתבבו ביחד?
טוב, כולם חוץ מהשברים.
נו לכולנו היה אחד, או אחת כזאת בכיתה.
זו שנעלמה אחרי שנה, שנתיים, חמש ואף אחד לא שאל. אף אחד לא רצה לדעת.

images (9)

מודעות פרסומת

דברים שלמדתי…

השנה האחרונה הייתה אצלנו קשה.
ויחד עם כל השאלות והספקות שעלו אצלי לגבי כל מה שהאמנתי וחשבתי על עצמי , על הורות ועל אימהות, למדתי גם כמה דברים בתוך הסופות האלה.
למדתי שלהיות אמא לילדים קטנים זה לא קל וקשה לפרקים. ולפעמים קשה מאד.
אבל להיות אמא לילדים גדולים זה קושי מסוג אחר.
כשהילדים קטנים הרבה מהקשיים אנחנו יכולים לפתור בשבילם. או לעזור להם לפתור.
כשהם ממש קטנים/ות הרבה מהקשיים הנקה פותרת ו/או מוצץ.
נשיקות קסם פותרות גם הן הרבה בעיות ומכאובים.
ויש קשיים/בעיות שמצריכים אין ספור חיבוקים. והקשבה. ותשומת לב.
ולפעמים פלסטרים צבעוניים.

download (2)

הרבה מהקושי בהורות לילדים קטנים הוא טכני. צריך להספיק הכל..
ואם יש יותר מילד אחד להספיק הכל לכולם.
להכין אוכל ולכבס ולנקות ולהאכיל ולחבק ולקלח ולהלביש ולהרדים ועוד ועוד ועוד וזה קשה. ומתיש. אבל גם לאט לאט משתפר.
לאט לאט הילדים גדלים והופכים לעצמאיים הרבה יותר.
העומס הטכני פוחת – לאט לאט הם לומדים להאכיל את עצמם. להתלבש לבד.
ויום אחד גם להתקלח לבד.
הורה שעוד לא חווה את החוויה של להגיד לילדים ללכת להתקלח ולשבת עם קפה בזמן שהם מתקלחים בעצמם – יש לכם למה לחכות…

השיחות איתם הופכות לאינטלגנטיות ובוגרות יותר.
וצריך ללמוד לשחרר – לתת להם לחוות ולעשות דברים בדרך שלהם.
ללמוד לאט לאט שלא הכל אני כהורה יכול לפתור. ללמוד להקשיב.
להקשיב בלי לייעץ ובלי לשפוט ובלי לבקר. רק להקשיב.
לקוות שכל מה שנתתי עד עכשיו מספיק.
לגלות מחדש את גבולות הקשר שלנו..
ללמוד מחדש את התפקיד ההורי שמשתנה.
ההורה כבר לא עושה ומוביל אלא יותר מלווה תומך צופה מקשיב מסייע …

גיליתי קשיים שכבר לחלוטין לא תלויים בנו.  ואנחנו לא יכולים לפתור בשבילם.
גיליתי שוב שאהבה זה ממש לא מספיק לגידול ילדים.
וגם הקשבה לא מספיק. גיליתי כמה כואבת וקשה הורות יכולה להיות.
למדתי שלפעמים הגבול שלהם הוא שונה מאד משלנו.
לפעמים הדרך שהם בוחרים בה רחוקה מאד מהדרך שקיווינו בשבילם שיצעדו בה.
רחוקה מאד מהדרך שלא בחרו בה שנמצאת ממש ליד הדרך שבה בחרו.
שונה מאד מהדרך שאולי לנו נראית בטוחה יותר, ברורה יותר.
למדתי שגם כשהדרך שהם צועדים בה רצופת מוקשים אני לא יכולה לסלק את המוקשים ולא תמיד אפילו יכולה לגרום להם לראות אותם.

images (141)

 

יומולדת 8

אורי שלי בת 8
וביקשה שנעשה השנה יומולדת גדולה עם כל החברות.
אז הזמנו את כל החברות מהכתה.
ואת ענת שכבר הפעילה בעבר יומולדת לאיימי.
ידענו שענת תדע להתאים את ההפעלה לילדה.
וכך היה…

DSC_0096DSC_0107

נפגשנו עם ענת.
סיפרנו שאורי רוצה יומולדת חד קרן.
וענת לרגע לא נבהלה.
אז מה אם אין לה הפעלה כזו עדיין…
לכבוד אורי היא תמציא.
ותתכנן יומולדת בדיוק בקצב הנכון לאורי שלי.
שאורי תרגיש הכי בנוח עם כל ההפעלות.
והכי שייכת בין כל החברות.
יומולדת בדיוק למידות של אורי.

קישטנו…
הכנו…

IMG-20171230-WA0002IMG-20171230-WA0004IMG-20171230-WA0006
DSC_0011.JPG

ענת תיכננה ובדקה איתנו ובנתה יומולדת מיוחדת לילדה המופלאה שלי…

אורי התרגשה והתרגשה והתרגשה..
DSC_0016.JPG

ארגנו וקישטנו את החדר…
החברות הגיעו..
אבא הכין עוגה מופלאה ומיוחדת כמו ילדת היומולדת.
DSC_0167.JPG
26001146_1390094321101399_5480106565779609638_n
DSC_0170

והייתה יומולדת נפלאה!
עם ההפעלות הכי נהדרות ומתאימות לאורי.
בדיוק בקצב הנכון לה.
והילדה שלי פשוט נהנתה עם כל החברות שלה.
DSC_0188

כאילו משהו רגיל ופשוט אבל לחלוטין לא ברור מאליו אצלנו.
ילדה מופלאה. ומיוחדת.
שהצלחנו לחגוג לה את היומולדת הכי קסומה ומיוחדת שהכי התאימה לה.
וכולן נהנו.

ואני?
אני צילמתי….
ואחר כך בבית גם הצטלמתי עם הילדה שלי.
DSC_0245.JPG

בת 8

ילדת האור שלי, קטנתי, בת 8.
כבר 8 שנים היא מאירה את הלב והבית.

מפיצה סביבה אור ושמחה בכל מקום שהיא נמצאת בו.

dsc_7872

מתקדמת כל הזמן!
גדלה ומתבגרת בקצב מסחרר…

ילדת קסם מופלאה.

11742784_10152988736572113_1362430939184759513_n
מאחלת לך שתישארי תמיד את.

שתמשיכי תמיד תמיד למצוא סיבות לחייך ולשמוח.
שתמשיכי להאמין בעצמך.
שתמשיכי להיות מוקפת חברות ואור.
שתדעי ותרגישי תמיד כמה את אהובה ומופלאה ומיוחדת
שתזכרי תמיד תמיד כמה אני אוהבת אותך!

IMG_20171214_151540

 קחי לך  
את השיר ששרתי לך כשהיית בתוכי 
קחי לך את דמעותיי המתרגשות כשנבעת ממני 
קחי לך 
את עורי בעורך בהאכילי אותך 
ואת מיליוני הנשיקות שעל גופך 

קחי את גאוות אמך על האדם שאת 
קחי את לבי, הוא שלך ובשבילך 
הכול צידה לדרך 
תמיד אני אתך, נושמת, חולמת 
קחי לך 

קחי לך את החום שבחיבוק שהוא רק שלנו 
קחי לך את דמעותיי המבולבלות שאוהבות כל כך 
קחי לך 

כוונות טובות

"ערב טוב יאוש ולילה טוב תקווה
מי הבא בתור ומי בתור הבא "

33169952511

לפעמים אנחנו רואים מישהו שברור לנו שהוא במצוקה.
וברור לנו שאנחנו יודעים איך להציל אותו.
ואנחנו עושים כל מה שאנחנו חושבים שהכי נכון ומתאים ויציל אותו מסופת השלגים שאנחנו בטוחים שהוא כלוא בה.
ולפעמים אנחנו עלולים לגלות שראינו רק חלק מהסופה שהוא נתון בה.

33169952511

שאולי אנחנו לא מכירים את התמונה כולה.
ואולי למרות שהוא בתוך סופת שלג והיא קשה יש שם גם אור.

f3ffac4688b4b92554c4fd45e26ac2181

אולי אם נסתכל בתמונה הגדולה יותר נגלה שהוא לא לבד שם – שהוא מוקף באנשים נוספים שאוהבים אותו ואכפת להם ממנו לא פחות ולפעמים אפילו יותר?
ואולי למרות שהוא בתוך הסופה הנוראית הזו לעבור לשרוד אותה יחד עם שאר הקרובים לו זה הדבר הנכון?
אולי להיות איתו בסופה זה הדבר הנכון?
אולי להיות לצידו בתוך הסופה תעזור לראות את התמונה המלאה ואז נגלה את הקשת?
אולי נגלה שאם היינו מסתכלים על כל התמונה לא רק היינו מגלים שהוא לא לבד בתוך הסופה אלא שביחד אפשר גם לגלות לפעמים שאפילו בתוך סופה איומה ונוראה ומפחידה יש קשת? שלפעמים יש אפילו שתי קשתות?
3316995251

אולי נגלה שבשביל להציל מישהו לפעמים צריך לסמוך עליו להוביל את הדרך הכי נכונה בשבילו והעזרה שהוא הכי צריך זה פשוט להיות שם בשבילו?
לראות את כל מי שצועד ונמצא איתו בסופה?
אולי בשביל להציל מישהו מהסופה לא חייבים להרחיק אותו מהקרובים לו?
אולי להציל אותו לא מחייב לפגוע בהם?
אולי אפשר לעמוד לצידם ולראות איתו ואיתם את האור שיש בתוך הסופה?
אולי מהתחלה הוא לא היה צריך בכלל הצלה?  אלא רק חברה טובה?

 

6

ילדה שלי

הילדה שלי, בכורתי, הנערה שהפכה אותי לאמא –  בת 14 !!!

ילדה שלי מקווה שתזכרי כל הזמן שלא סתם יש לך את האותיות י' וא' בשם מהשמות שלי ושל אבא.
אנחנו נתנו לך את התחלת חייך אבל אנחנו גם נמצאים שם בכל שלך בדרך לידך, מאחורייך.
בכל מקום ושלב שאת עוברת אנחנו איתך אוהבים תמיד.

HPIM0381

ילדתי אני מאחלת שתחזרי לראות פיות בגינה כמו שעשית כשהיית בת שנתיים ולהמציא להן סיפורים מלאי דמיון ושמחת חיים.
שתישארי סקרנית ואוהבת ידע.
25.2.06b
ילדה שלי אני מאחלת שהשנה האחרונה הייתה התחלה של תהליך להכיר את עצמך מחדש.Avital_012

שתלמדי ותיזכרי מחדש בכוחות והיכולות שיש בך שתמצאי את הדרך שלך להשתמש בהם לטובתך.
שלא תפסיקי לחלום וללמוד ולהציב לעצמך  מטרות ולחתור להגשים את כל אלה.
IMG_0640

שתצליחי מחדש לראות וללמוד את היכולות שלך ולהאמין שאת יכולה. הכל. כל מה שתרצי.
שתצליחי לראות ולהאמין בטוב שבך ובחוזקות שלך.
אני מאחלת לך ולנו שנצליח להתקרב חזרה ולהתגבר על כל האתגרים ביחד.

אני מאחלת ומקווה שתזכרי ותרגישי תמיד כל הזמן כל יום כל היום כמה את אהובה מיוחדת רצויה שייכת למשפחה שלמה סביבך שאוהבת אותך. בדיוק כמו שאת. תמיד. וכמה את מופלאה.

ראש השנה 2017

שנת לימודים חדשה התחילה…
התחלות חדשות…
המשכים ישנים חדשים…
השתנינו המון בשנה שחלפה.

למדנו להעריך דברים אחרת השנה.
מתוך הקושי, היאוש והדאגות למדנו, שוב, להעריך מחדש דברים.
לתת לדברים שונים פרופציות שונות מפעם. להסתכל אחרת. להתמודד אחרת.
למדנו שוב להנות מהשגרה. להעריך בעיות וקשיים 'רגילים' ו'שגרתיים'.
למשל כשהייתי ערה לילה שלם השבוע עם ילדה שלא הרגישה טוב.
שתינו היינו עייפות ורצינו לישון. והיא לא הצליחה.
התבאסתי גם בשבילה כי כאמור היא לא הרגישה טוב והייתה עייפה מאד
וגם בשבילי כי הייתי אחרי יום עמוס ומתיש והייתי מאד עיפה.
אבל ידעתי שזה זמני והבוקר יגיע ואו זה יעבור או נלך לרופא וזה יעבור אחרי כמה ימים [או אנט'].
והצלחתי גם להנות מזה שיש לי זמן לבד איתה. וגם מזה שהיא מרשה לחבק ומתפנקת איתי..
זה קורה פחות ופחות ככל שהם גדלים…
ידעתי שזה יעבור.  ידעתי שזה קושי זמני ושאני יודעת איך לפתור אותו.
ואחרי פחות מארבע שעות שינה לא רצופות הילדה קמה והודיעה שהיא הולכת לבית הספר.
ואני המשכתי ליום עמוס לא פחות מהקודם עם הרבה מחשבות על איך פעם הייתי מרגישה אחרי לילה כזה ועל מה השתנה בי ואצלנו השנה.

אני חושבת שקצת יותר פשוט לנו יותר להתמודד עם הבעיות השגרתיות.
אנחנו פחות כועסים.. יותר סבלניים.  פחות דורשים. יותר דואגים. פחות משחררים.
משתדלים הרבה יותר להקשיב ולשמוע גם את מה שלא נאמר במילים.
מוותרים יותר על עצמנו.

ועדיין ביחד. עברנו שנה קשה מאד. אולי הכי קשה מאז שאנחנו יחד.
הכי קשה מאז שהפכנו להורים. למשפחה.
וצלחנו את השנה הזו יחד. גם לא כל הקוש וההתמודדות נגמרו הביחד הוא לא בסימן שאלה.
אנחנו שורדים יחד את הכל.
וגם זו מסקנה חשובה שלמדנו תוך כדי ההוריקן שעברנו – אין לנו ספק לגבי הביחד שלנו!
כמה לא ברור מאליו. כמה תמיכה וביטחון זה נותן לשנינו. ולשאר המשפחה שבנינו לנו.
והשנה שמתחילה תפגיש אותנו עוד עם המשך ההתמודדות ועם התמודדויות חדשות.
אבל אין לי ספק כבר שנשרוד. יחד.
שנשרוד הכל ביחד.

הלוואי והשנה הקרובה תהיה מאתגרת פחות ויותר פשוטה .
הלוואי ויהיו גם הפתעות טובות השנה .
[טיסה משפחתית לחו"ל למשל כמו שאיימי מפנטזת…. או חלומות אחרים של ילדים ומבוגרים פה:
נעליים עם גלגלים ואורות…   פיג'מות זוהרות בחושך…   לנצח את אבא בכל מיני משחקים….]
שנמשיך לחלום חלומות פשוטים ורגילים והלוואי וגם נצליח להגשים חלק מהם…
מאחלת לנו שהשנה תהיה יותר מרתון השגרה הפשוט והרגיל.
שיהיו יותר רגעים טובים ממאתגרים ומהוריקנים וטייפונים מפתיעים.
ושנרגיש אהובים/ות כל יום כל שבוע כל השנה!

IMG_20170915_122548

זה מה שאני מתכננת להקריא השנה בארוחת ערב החג אצלנו השנה:
"מעגל נפתח בכל שנה
ומעגל נסלח בכל שנה
תמיד יש עוד ברירה –
הזמן הוא כמו גלגל ענק"

שנה חדשה מתחילה
הלוואי ותהיה שנה טובה יותר מקודמתה:
שנה של בריאות
שנה של אהבה ושמחה
שנזכור שבידנו הבחירה:
אפשר להתחיל מחדש
אפשר להמשיך בישן.
ניתן לשנות
ניתן להשתנות.
שנתחיל ברגל ימין ונדע בסוף איפה רגל שמאל
שנעז השנה קצת לא לדעת ולהתנסות בחדש ולא מוכר.
שנמשיך לשאול שאלות ולחפש תשובות
שנרגיש תמיד אהובים/ות.